בס"ד
האם רבי אלימלך מליז'נסק נפטר בשנה מעוברת?
לפרשת ויקהל/פקודי
א.
מה קורה כאשר חל יום זכרון בחודש אדר של שנה מעוברת, כפי שקורה השנה, האם יציינו את יום הזכרון באדר ראשון או באדר שני ?
ומה קורה אם גם השנה שבה נפטר המנוח היתה שנה מעוברת?
שאלה זו עומדת על הפרק בנוגע לתאריך פטירתו של הרב אלימלך מליז'נסק, מאריות תלמידי המגיד ממז'ריטש ומחשובי צדיקי החסידות הראשונים.
ישנה מחלוקת בין היסטוריוני החסידות הקדומים: מתי היא שנת פטירתו של הצדיק רבי אלימלך מליז'נסק . האם היא שנת תקמ"ו (1786) או תקמ"ז (1787) ?
המעניין הוא ששנת תקמ"ו (1786) היתה שנה מעוברת ולעומתה שנת תקמ"ז (1787) היתה שנה פשוטה.
מתי יעשו החסידים את ההילולא לצדיק? באדר ראשון או באדר שני ?
ב.
בשאלה הלכתית זו נחלקו מרן המחבר והרמ"א בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח סעיף ז:
כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה באדר ב'.
הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סימן רצ"ה /רצ"ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין).
כלומר:
הספרדים יעשו תמיד אזכרה באדר שני.
האשכנזים יעשו זאת באדר ראשון, והמחמירים יעשו אזכרה בשני האדרים.
אמנם גם לדעת הרמ"א, אם השנה בה נפטר המנוח היתה זו שנה מעוברת, אזי גם ביום השנה נלך לפי חודש הפטירה ונעשה אזכרה בחודש אדר בו נפטר .
ג.
מוסכם כי הצדיק ר' אלימלך מליז'נסק, מחבר ספר "נועם אלימלך" נפטר בתאריך כא אדר בחודש אדר. כאמור לעיל ישנה אי בהירות בנוגע לשנה: שנת תקמ"ו (1786) או שנת תקמ"ז (1787).
המעניין הוא ששנת תקמ"ו (1786) היתה שנה מעוברת ולעומתה שנת תקמ"ז (1787) היתה שנה פשוטה.
אם כן, שאלה זו אינה שאלה "אקדמית" גרידא, יש לה השלכה למעשה מתי יעשו יאר-צייט (יום השנה) לר' אלימלך בשנה מעוברת: באדר שני או בשני אדרים?
ד.
המעניין הוא, כי החוקר החסידי ר' בצלאל לנדוי מביא ראיה ממנהג החסידים לדעה שהרב אלימלך נפטר בשנת תקמ"ז (שהיתה שנה פשוטה).
"והנוהג שנהגו חסידים לשמור על היאר-צייט בשני האדרים מסייע לדעה זו".
קיום שני ימי זכרון (יארצייט) יכול להתקיים רק אם ר' אלימלך נפטר בשנה פשוטה, בה היה רק אדר אחד.
לעיון במקורות המבואים בספרו של ר' בצלאל לנדוי ראה נא כאן הערה 2 .
ה.
הרב חיים אלעזר שפירא (הרבי ממונקטש) תולה את הסיבה שאין בספר "נועם אלימלך", לר' אלימלך מליז'נסק, דברי תורה על פרשת ויקהל, מפני שהצדיק עתיד להסתלק מעולמנו בשבוע שקוראים בו בתורה בפרשת ויקהל. יש בזה מסר לדורות, בבחינת "מחני נא מספרך". הרב ח"א שפירא מציין שרק לקביעת שנת הפטירה תקמ"ז יעשו החסידים את יום הזיכרון בשנה מעוברת באדר ראשון – בשבוע שקוראים בו פרשת ויקהל. ולכן מצדד הוא ששנת הפטירה היתה שנת תקמ"ז – שנה פשוטה – ואז תמיד יחול יום הזכרון ( כא באדר) בשבוע של בפרשת ויקהל !!!
ראו את הפסקה הבאה מספרו "דברי תורה מהדורא ח". שם הוא מביא דוגמאות נוספות.
————————————————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
לציין שיש דבר תורה בנועם אלימך על פרשת ויקהל בקטע השני של פרשת פקודי שהיא בעצם על ויקהל ולכןמסתבר שהשנה שנכתב נועם אלימלך היה ויקהל פקודי מחוברין ולכן התרוה השניה של שבת זו נאמרה על ויקהל והתרוה הראשונה נאמרה על פקודי
אמנם נכון שב ר ו ב השנים כ"א באדר יחול בשבוע שבו קוראים פרשת ויקהל (או פרשות ויקהל-פקודי), אך בבדיקה לאורך 50 השנים האחרונות מתברר שהדבר לא היה נכון בשנים: התש"ל, התשל"ג, התשל"ז, התשנ"ז, התשס"א.
ואם כן, עומעם קלות יופיה של הראיה שהביא האדמו"ר ממונקטש.
בקשר לשנת הסתלקותו של קה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיעועכי"א, לענ"ד
לית דיין צריך בשש, אחר שראינו שבהסכמות לנועם אלימלך מתחילת חרף תקמ"ח
מוזכר ע"י בנו וע"י הקה"ר מפעשוורסק בציון הכ"מ, הרי היא הוכחה ברורה
שנסתלק בתקמ"ז ולא בתקמ"ו, למרות שזה פשוט מסברא שציונו הק' שהיתה אבן
שואבת מאז פטירתו, לו היה מסתלק בשנה מעוברת הדבר לא היה נשכח כלל ולא
היו תולים את היחס ליארצייט בשיטות ההלכתיות שיש כלפי יארצייט בשנת
העיבור.
אמנם הערה מאוד חשובה ויפה מה שהבאתם בבלוג שלכם מספר לשון הזהב ממש"כ
בחידושיו לשבת דף צ, אך אין זה כדאי לדחות ראיה פשוטה וברורה זו, מה גם
דניתן לדחות דעם הכולל עולה 'תקו"ם תרחם ציון', ובל נשכח שלשון הזהב נכתב
מאוחר יותר ובשנה עבידי דלטיעי, מה גם לעת זקנתו המופלגת ראה בהסכמת רה
של ריישא על הספר לשון הזהב משנת תקנב מצויין בראש ההסכמה מהמדפיס שהמחבר
היה אז בן קיב שנים.
בכל הכבוד הראוי
שאול ריינער
שלום
דעתי מסכימה עם כל שכתבת.
עיקר הרעיון שרציתי להדגיש הוא שמעשה החסידים -לבוא בשני אדרים – הוא גם ראיה. בבחינת פוק חזי מאי עמא דבר (=צא וראה מה העם נוהג).
בברכה
אבישי