בע"ה
קנין כסף
חותמות "חברת תועלת"
(רשימה לפרשת משפטים)
חותמות שעל גבי ספרים מעוררות סקרנות. מאחוריהם עומד מוסד או איש שאליו היה שייך הספר. מי היו? מה הסיפור מאחורי החותמת?
אוספי חותמות וניתוחם יכולים לתת גם חתכי אורך ורוחב היסטוריים. כך היא רשימתו של ראובן גפני על "חתימה קהילתית" – חותמות בתי כנסת בארץ ישראל בעת החדשה ("אריאל". גליון תשע"ז, 2017, עמ' 134-158).
חותמת אחת יפה היא נשוא מחקרנו. חותמת זו שייכת לחברת תועלת באמשטרדם.
חתימות נוספות של "חברת תועלת" מצאנו באוסף הספרים הנדירים של הביבליוגרף שמעון בריסמן שבאוניברסיטת וושינגטון (סנט-לואיס).
מי היתה חברת "תועלת" ואלו ספרים נאספו בספריית החברה?
בחרתי בהגדרה קצרה המופיעה בקטלוג מכירות של "יודאיקה ירושלים":
"חברת תועלת" נוסדה באמשטרדם בשנת 1820, על ידי המשכילים ההולנדים, שומרי מסורת וחובבי שפת עבר. לחברה היה אוסף ספרים חשוב".
המושג "המשכילים ההולנדים" זוקק ביאור. אף כי תנועת ההשכלה בגרמניה כבר היתה קיימת ישנה הבחנה ברורה במחקר בין תנועה זו לבין המשכילים ההולנדים של "חברת תועלת". החברים ההולנדים אמנם לקחו לעצמם את לימוד השפה העברית והתנ"ך כמשימה אך לא היו להם כל דרישות לשינויים וריפורמה בחינוך וכד'.
החברה התקיימה ופעלה כעשרים שנה ולאחר פירוקה הועבר אוסף הספרים ובו מאות פריטים לרשות הסימנריום המקומי.
מאמר מקיף ויסודי על פרשה זו כתבה פאולה טוייהאוט-קינינג, "כתבי החברה האמסטרדמית "תועלת" וההשכלה בגרמניה", בתוך מחקרים על תולדות יהודות הולנד כרך חמישי. ירושלים, המרכז לחקר יהדות הולנד באוניברסיטה העברית, תשמ"ח (1988). הרוצה לקרוא את המחקר הנ"ל ישלח נא בקשה אלי לפי כתובת המייל של ספריית הרמב"ם המופיעה בסוף הרשימה.
בחותמות של "חברת תועלת" בצד החתימה האישית נכתב גם תיאור שחוזר על עצמו: "שומר הספרים".
שומר הספרים הוא כנראה הספרן של ימינו, מי שבידו המפתח והאחריות לאוצר הספרים.
הנה דוגמא לשימוש בביטוי זה בספר "שיר אמונים" (אסיפת בקשות, פזמונים ושירים), אמשטרדם תקנ"ג (1793):
ש"י עגנון עשה שימוש בביטוי זה בסיפורו "מעשה עזריאל משה שומר הספרים", בקובץ סיפורי פולין בתוך "אלו ואלו" עמ' 315-319.
עזריאל משה מכיר את שמות הספרים ומיקומם בארונות בית המדרש ומשם כל חכמתו.
נספח:
חותמת חברת "תועלת" מצויה בספריית הרמב"ם על עותק ספר "מבוא הלשון הארמית", פרג תקע"ג (1813). המחבר: יהודה בן יונה ייטלש.
בפתח הספר, באופן חריג, המחבר מפנה שאלה פתוחה לקהל קוראיו. השאלה היא על תרגום אונקלוס לפסוק מפרשת השבוע פרשת משפטים.
הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו" מתורגם באונקלוס "לא תיכלון בשר בחלב". השאלה היא מדוע סטה אונקלוס מפשט הכתוב וממסורת חכמינו ז"ל האוסרים בישול של בשר בחלב?
הרב רפאל בנימין פוזן ז"ל בספרו "פרשגן", ביאור מקיף על תרגום אונקלוס (ירושלים, תשע"ד 2014), ליקט תשובות שונות לשאלה זו. לצפיה ראו נא כאן.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
כתבו אלינו:
rambaml1@gmail.com
כתיבת תגובה