בס"ד
המרגל האחרון
מה ניתן ללמוד מספרו של המרגל ד"ר מרקוס קלינברג?
אני פורע כאן חוב ישן. באחת הרשימות הראשונות שפרסמתי בבלוגי (בואו של צדיק, מאי 2011) הבטחתי להביא תיאורים של רבנים חשובים כפי שמופיעים ב"במות" בלתי צפויות. וכך סיימתי את רשימתי :ברשימות הבאות אני מקוה להביא בפניכם דוגמאות נוספות ל"פנינים" שכאלו. והנה לפניכם "קדימון" לרשימה הבאה.
מי היה מעלה בדעתו למצוא תיאור מרתק על ביתו ואורח חייו של צדיק בגליציה דווקא בספרו של המרגל מרקוס קליינברג ("המרגל האחרון". תל אביב תשס"ז 2007). מתברר שמרקוס (הוא מרדכי) היה נכדו של הרב משה חיים קלינברג, הרב מקששוביצה. רב מפורסם, שהיה בנם של אדמו"רים ונכדו של הרב הקדוש ר' יצחק אייזיק מקומרנה. אותו מרקוס גדל כילד אצל סבו והוא אף הקדיש לו פרק בזכרונותיו . נשאיר זאת לרשימה הבאה.
אתמול גלשתי לפורום "משפחות סופרים" באתר "אוצר החכמה". שם נפתחה קבוצת דיון בנושא: רבנים שנהגו להתפלל ביחידות, ובקשו מידע על רבנים שהעדיפו להתפלל ביחידות בביתם ונמנעו ללכת לבית הכנסת ולהשתתף בתפילות עם הציבור. כמובן, מדובר ביוצאי דופן, שהרי מעלת התפילה במניין ובבית הכנסת ידועה לכל.
נזכרתי אז בחובי הישן ובספרו של מרקוס קליינברג.
מי היה האיש?
מרקוס קליינברג היה מרגל ישראלי שהעביר מידע סודי לרוסיה. במסגרת עבודתו כסגן מנהל המכון הביולוגי בנס ציונה נחשף לסודות כמוסים, אותם העביר למפעיליו במשך עשרות שנים. הוא היה קומוניסט בהשקפותיו ופעל, לדבריו, ממניעים אידיאולוגיים. משפטו התקיים בדלתיים סגורות והוא חי עשרות שנים בכלא בזהות שאולה. בגיל שמונים השתחרר מהכלא לאחר שנטען כי מצבו הבריאותי התדרדר עד כדי סכנה לחייו. אחד מתנאי השחרור היה כי יסתובב עם מלווה לכל מקום. כך הגיע הוא לספריית "בית אריאלה" והיה מבקר קבוע במחלקת העיתונות.
לימים הפליג למדינת הים, לצרפת, והאריך ימים, בניגוד לתחזיות הרופאים. שם כתב את ספרו האוטוביוגרפי ובו מגולל הוא את סיפורו האישי : כיצד ילד יהודי , צאצא למשפחה מיוחסת בישראל, נתפס לקומוניזם והגיע למעמד המפוקפק של מרגל בכיר.
זכרונותיו של מרקוס מפליגים אחורה לימי ילדותו. כאשר אביו חלה ואושפז בבית חולים בוינה, הועבר מרקוס (מרדכי) הצעיר לחזקת סבו. תיאור חי של פרק חייו זה מופיע בספרו בפרק 2: הרב משה חיים קלינברג (עמ' 27-52).
ברשותכם אביא צילום של שני קטעים:
הראשון, עוסק בסדר יומו ובמקום תפילתו של סבו ביום-יום.
השני, מתאר את סבו בשבתות וחגים.
כתיבת תגובה