בס"ד
"גנוב הוא מאתי"
סדרת זוטות: 4
פנקס קטן יש לי ובו רשמתי במשך שנים מה שתפש את עיני: פריטים מיוחדים. עותקים חריגים. זוטות וסתם פיקנטריה. לפניכם דף נוסף מן הפנקס.
ישנם ספרים – לא רבים – בהם נוספה חתימת כתב ידו של המחבר על העמוד האחורי של דף השער למניעת גניבות. התופעה עצמה נדירה ואינה ברורה לי כל צרכה. מדוע חשש מחבר הספר לגניבת עותקים מביתו או המו"ל ממחסן הספרים שלו ומכירתן לאחרים ללא ידיעתו?
בפנקסי רשומים שני ספרים ממין זה. מכל אחד מהם יש לנו בספריית הרמב"ם שני עותקים. המעניין הוא שעותק אחד חתום המחבר בכתב ידו והשני חסרה בו חתימה. האם גנוב הוא ?
ידברו הספרים בעד עצמם:
א.
עמודי בית יהודה.
מחבר: ר' יהודה הלוי איש הורוויץ
מו"ל: ליב זוסמנש
אמשטרדם תקכ"ו (1766)
נושא הספר: חקירות על עיקרי הדת, באורים לאגדות רבב"ח .
בגב השער ציור מקסים של חזית בית מדרש ומתחיתיו במסגרת בולטת מופיעה הכתובת:
אמר המחבר והמדפיס
באנו מן המודיעים ולפנים בישראל. להציל את נפש עם האל. מחרב החרמות והגזירות שגזרו גאוני רבני אריאל. על משיגי גבולי. ולבל יגזול איש לבבי ועמלי.
אבקש מאחינו בני ישראל. שלא לקנות חיבור זה בלתי עדותינו. המדפיס והמחבר שנינו. כי אנחנו נחתום ונכתוב את שמינו. על כל הספרים בחתימת ידינו. ועל השומע יבא ברכת אלקינו :
******************************************************************************************************************************************כאמור שני עותקים בספריית הרמב"ם. האחד חתום על ידי המחבר: "הצעיר יהודה הלוי" ועל ידי המדפיס: "יהודא ליב זוסמנש". השני נשאר ריק. האם גנוב הוא ?
ב.
******************************************************************************************************************************************ב.
משנה התלמוד
מחבר: ר' ישעיהו יונגרייז
2 כר'
סספלו- וואראהל, תרע"ג-תרע"ה (1913-1915)
חידושים על סוגיות הש"ס
******************************************************************************************************************************************
נוסח המחייב חתימת המחבר נדפס בגב השער של שני חלקי הספר (א – תרע"ג, ב- תרע"ה) .
בחלק ראשון: כל ספר אשר ימצא בלי חתם שלי גנוב הוא מאתי.
בחלק שני: כל ספר אשר ימצא בלא חותם המחבר גנוב הוא מאתי.
אם תגדילו את התמונה השמאלית תראו את חתימתו של המחבר "ישעיה הלוי". חתימה זו חסרה בתמונה הימנית.
האם הספר גנוב ?
נ.ב.
קורא נכבד !
אם ידועים לך ספרים נוספים כאלו, נא שלח אלי בדוא"ל את שם הספר ופרטי המהדורה, רצוי עם תמונת העמוד הרלוונטי, ונפרסם אותם בהמשך.
ב"ה. הידיעות דלהלן נשלחו אלי באדיבותם עמיתים יודעי ספר ואני מודה להם על כך.
1. מר גלעד הרשושנים הפנה אותי לארבעת כרכי " המסורה" שהוציא לאור כריסטיאן דוד גינצבורג בין השנים 1880-1905.
מדובר בארבעה כרכים בגודל ענק שהוציא המו"ל ובהם חומר רב בחקר המסורה.
והערה ביוגרפית פיקנטית: האיש הוסמך לרבנות בגיל 16 !!! והמיר את דתו שנה לאחר מכן (1848) .
בגב השער מופיעה ההודעה:
ובכל כרך וכרך מופיעה חתימת המחבר.
עותק ספריית הרמב"ם נרכש לספריית הסמינר האורתודוקסי בברלין.
2. מר חנן בניהו הואיל ליידע אותי על בתי דפוס נוספים שנקטו באותה שיטה:
באדיבותו מר חנן בניהו שלח אלי דוגמא מעניינת של המדפיס האמשטרדמי : ספר סידור כמנהג הספרדים אמ״ד תקל״א.
העותק הוא מתוך מאוספי ספריית יד הרב נסים.
בספר זה "הערת הגנב" אינה בעברית אלא היא בשפת המקום – הולנדית – או בספרדית.
3. מר משה זונדר הואיל להעביר לי צילום של שער ספר "אמונת שמואל" (ורשה תרע"ז 1917) לרבי ישראל שפירא, האדמו"ר מגרדז'יסק. מו"ל הספר, בן המחבר, האברך הרה"ח אברהם אלימלך שפירא חתם בשולי דף השער: כל ספר שאין עליו חתימתי – גנוב הוא.
בדקתי אצלנו, ובעותק ספריית הרמב"ם אין חותמת זו.
אני ממשיך לעדכן את הרשימה בספרים נוספים שמצאתי בספריית הרמב"ם.
4. ספר הדר זקנים המיוחס לרא"ש . פיוטרקוב תרצ"ב 1932.
עותק ספריית הרמב"ם כולל גם שער חיצוני ועליו אזהרה בחתימת המו"ל זלמן איזאקזאהן בעפרון בתחתית העמוד. חתימה זו דהתה וקשה לזיהוי. להערכתי, שער זה חסר ברוב העותקים. כנראה גם בעותק הספה"ל.
5. שו"ת רבינו יעקב מסמילא. פיעטרקוב תרס"ד 1904
בשער הספר כתוב:
כל ספר שאין עליו חותם עם נומר גנוב הוא.
המו"ל חידש כאן שני חידושים:
1. שימוש בחותמת אדומה בולטת
2. מספור כל עותקי הספר. עותק ספריית הרמב"ם מספרו 252.
6. חכמה ומוסר. בוטשאן, תרצ"ב (1932)
המחבר , הרב בורשטיין דב בער, אבד"ק בוטשאן, הוסיף את חתימתו המסולסלת, בתוספת אזהרה: אסור להדפיס ספר זה, בלי רשותי, בין במדינה זו ובין במדינה אחרת.
7. ספר המדות לאריסטוטליס… : מוסר השכל… / מפורש ושום שכל על יד איצק סטנאב.
ברלין, דפוס חברת חנוך נערים, תקנ"א (1790)
יצחק סטנוב, דמות שנויה במחלוקת, ומחבר ספרים רבים. חלק מהם הציג כאילו נכתבו על ידי חכמי ישראל בדורות הקודמים. בעותק הספריה מופיעה חותמת עגולה מיוחדת ובה נכתב כזאת:
"ס (=ספר) בלי חותם גנוב הוא הקוני[ם?] הנגשי[ם?] לא יקנוהו".
לא מצאתי חותם דומה בעותק אחר מספריו.
8. מהר"ם שיק על מס' אבות. סעאיני, דפוס יעקב ווידער, תרפ"ט (1929)
בעותק ספריית הרמב"ם שני שערים זהים בראש הספר. בתחתית השער נקובים מחיר הספר על נייר פשוט/רגל/בכריכה. על אחד השערים ישנה מדבקה על אותו מקום ובה נכתב: איסור השגת גבול ידוע ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. ניתן לראות כאן את הרגישות לגזל.
לספר מבוא ארוך לתולדות ההר"ם שיק. המבוא מתפרש על שמונה דפים ! רק בסופו נוספה ההערה "גנוב הוא". ההערה אינה חתומה בעותק שלפני.
9. ידידי ועמיתי ר' יוסף לייכטר, איש הספריה הלאומית, הפנה את תשומת לבי שהביביליוגרף אברהם יערי כתב על כך בתוך "לקוטים ביבליוגרפיים", חוברת ד' (ירושלים תרצ"ט 1939).
כותרת רשימתו הקצרה: חותמת מו"ל נגד גניבה.
הספר הראשון, שבו מצא הודעה מעין זאת הוא תנ"ך שנדפס באמשטרדם בשנת תס"ה (1705) על ידי ר' דוד נוניש טוריס.
הספר השני שמציין א. יערי ברשימתו הוא:
דבר טוב, דקדוק לר' אביגדור ב"ר שלמה מגלוגא. פרג, תקמ"ג (1783).
בספר זה נדפסה הודעה פעמיים. פעם אחרי ההסכמה ופעם שניה בסוף הספר.
ההודעה מסיימת בחרוז :
"…ולא ידבק בידו מאומה מן החרם
והנזהר מקנותם יצמח כגפן בכרם"
יערי מציין שבעותק שלפניו לא נמצאה חתימה או חותמת של המחבר.
עותק מספר זה נמצא בספריית הרמב"ם וגם בו נשארה הודעה זו מיותמת.
א. יערי מונה את ספר דבר טוב כספר השני בתולדות הספרים. ברשימתנו למעלה ישנם שני ספרים קודמים מדפוסי אמשטרדם (עמודי בית יהודה, תקכ"ו, סידור כמנהג הספרדים תקל"א) עם רישום דומה.
11. דברי נגידים. הובא אל הדפוס על ידי צבי הירש [מרכוס], אמשטרדם, דפוס שלמה פרופס, תקנ"ט (1799).
בדף האחרון חתם המחבר את שמו (בלע"ז), בצירוף הערה מקדימה:
"להעיר על אמיתת ההעתקה, ולמנוע מכשול הרמאים ובני
עולה, באתי בחתימת ידי בסוף כל ספר וספר, בשמי"
————————————————————————-
בעקבות עצתו של ידידי המלומד יהושע מונדשיין ערכתי חיפוש מקוון במאגר אוצר החכמה ודליתי משם עוד שני פריטים מעניינים.
12. הורביץ, פינחס אליהו. ספר הברית. מהדורה בתרא. זולקוב תקס"ז (1807).
בשולי הקדמתו השניה מצויה חתימתו.
"פנחס אליהו / Pinchas eliash"
רובה של ההקדמה עוסק בדרישות של המחבר מהמביאים לבית הדפוס כעת ולהבא.
מעניין הוא דברי הרב דוד תמר ב"עלי תמר" על מסכת ברכות (פ"ה ה"א). שם הוכיח מהחתימה ששם משפחתו של מחבר הספר אינו הורביץ אלא אליאש.
וכה דבריו:
"אגב ארשום כי הרב המקובל רבי פנחס אליהו ז"ל מח"ס הברית התחבטו החוקרים לדעת שם משפחתו, ורח"ש פרידנברג בן עירו מקרקא בספרו לוחות זכרון לא ידע שם משפחתו, ובספרו בית עקד ספרים ערך ברית כתב בסוגריים ששם משפחתו היה הורביץ, אבל זה טעות שכן ברשותי יש ספר הברית מהדורא שניה זולקווה תקס"ז והוא כותב בדף ו: ושמתי שמי עליו בכתב עמים ובכתב בית ישראל באותיותיהם וגם באותיותינו, וכל ספר אשר לא ימצא בו חתימתי גנוב הוא מאתי, ובדף ז הוא חותם שמו בכתב עמים פינחס אליאש ובכתב בית ישראל פנחס אליהו, ובסוף הספר הוא כותב זה הספר נמצא לקנות בק"ק קרקא אצל המחבר ואדרעסא שלו כשמו, הרי ברור ששמו ושם משפחתו בכתב עמים היה פנחס אליאש ובכתב בית ישראל היה חותם שמו פנחס אליהו, גם על השער ח"א נמצא חתימת שמו אבל בספרי השער חסר".
13. אדירים, אליעזר. עטרת זהב. ניו יורק, תרע"ח (1918).
המחבר מגולי רוסיה אשר כעת בארץ החדשה (אמעריקא) , הלוא היא "ארץ הזהב", משלב בסגנונו המיוחד את שם ספרו והמציאות בה חי .
"ובפרט שהספר הזה קראתי בשם "עטרת זהב", וזהב צריך בודאי שמירה מעולה, מחמת שבזמננו רבו הקופצים על הזהב…"
(עותק ספריית הרמב"ם לא חתום. העותק המופיע במאגר "אוצר החכמה" חתום בחותמו ובחתימתו של המחבר).
14. ש"ס משנה בכרך אחד. יקימובסקי, יעקב בנימין זאב. וילנא תער"ג (1913). חלקים קדשים/טהרות.
עותק ספריית הרמב"ם כרוכים יחדיו חלק קדשים וחלק טהרות. בסוף חלק קדשים המחבר מפרסם מודעה כנגד הגנבים המוכרים בזול ספריו, ובראש חלק טהרות באה ההודעה בסגנון המוכר המחייבת חתימת המחבר (בעותק הספריה אין חתימה אבל כתוב בכתב יד "מוגה").
בסוף חלק קדשים נדפסה הבקשה הבאה.
15. דקדוקי סופרים. מסכת חולין. פרמישלה תרנ"ז (1897).
הרב רפאל נתן נטע רפאל רבינוביץ הדפיס בחייו חמשה עשר כרכים של חיבורו המונומנטלי "דקדוקי סופרים": השוואת נוסחאות של מסכתות מהתלמוד הבבלי. הוא נפטר במהלך הדפסת חלק חדש על מסכת חולין. אחר פטירתו השלים מלאכתו והביא לדפוס את חלק זה הרב חנוך ארנטרוי במימון חברת "אהל יעקב" במינכן.
וכך נדפס בגב דף השער:
"כל ספר צריך שהיה עליו חותם החברה אהל יעקב ואם לאו גנוב הוא".
********
ר' איתמר מצגר חלק עמי מידיעותיו הרבות ומסר לי רשימה ארוכה של ספרים נוספים. אני משתדל לבדוק כל מידע מול עותקי הספריה, כדי לסורקן ולהעלות צילום איכותי של החתימה או החותמת.
פריטים מס' 16- 22 הן על פי רשימות ר' איתמר מצגר. המשך יבוא בע"ה.
16. פרלמוטר, אברהם צבי . דמשק אליעזר (שו"ת), פיטרקוב תרס"ה (1905)
17. ליכטנשטין, הלל. משכיל אל דל. לבוב תרכ"ז (1867)
18. בכורי תועלת. אמשטרדם תק"פ (1825)
הספר הוא קובץ רשימות ולו שלשה עורכים. בסוף ההקדמה נכתב:
"כל חבור בלתי נחתם על יד סופר ראשון לזר יחשב"
וחתימה של אלכסנדר טל – סופר ראשון.
19. אהרונסון, יוסף משה. פרדס החכמה. סדילקוב תקצ"ו (1836)
המחבר הוסיף הערה מעניינת בסוף הספר המתייחסת כולה לנושא זכויות היוצרים על פי דין המלכות וחרם הרבנים.
עותק ספריית הרמב"ם אינו חתום . (העותק המופיע במאגר "אוצר החכמה" חתום)
20. ספר הגורלות. ירושלים תרל"ה (1875)
שושנה הלוי בספרה המצויין "ספרי ירושלים הראשונים" מציינת כי בשתי המהדורות של ספר הגורלות שהופיעו בירושלים בשנים אלו נוספה הערה שכזאת (פריט 253, 270 ברשימת שושנה הלוי).
21. הלשטיק, מאיר יחיאל בן אברהם יצחק, מאוסטרובצה . אור תורה. פיוטרקוב תרפ"א (1921).
המו"ל הוא תלמידו של האדמו"ר מאוסטרובצה, המוזכר בדף השער: "יוסף יהודה ליבוש דומ"צ בעיר לאדז".
החותמת (ליד מקום הדפוס) היא : "ליבוש ראזענערג, רב דתי ורשמי וחבר ועד הרבנים דפה לאדז"
22. שבדרון , שלום מרדכי. גילוי דעת. ברזני תרע"ג (1913).
המו"ל הוסיף בשער הודעה מחורזת כדלקמן:
עותק ספריית הרמב"ם אינו חתום. (בעותק hebrewbooks ישנה חותמת מטושטשת).
23. מירלש, אהרן. בית אהרן. ברלין תקפ"ט 1829
בסוף הספר בדף נה עעמוד א נכתב : "להיות ידוע לכל עולם שכל ספר מחבורי אשר לא יהי' נחתם בטבעת בשמי או בחתימת ידי אסור לקחת אותו וגנב הוא ועבר על דברי החכמים הגאונים כמבואר בהסכמת והשמוע [!] יבא עליו ברכת טוב".
בעמוד ב מופיע החתימה הבאה, כנראה של בן המחבר : חיים בהגאב"ד Mirels.
******
שני הפריטים הבאים שייכים לתת קבוצה מיוחדת. ספרים שעוסקים בחישובים מספריים, בטבלאות מדוייקות או בתרשימים גיאומטריים. המחברים כאן חששו שאם יעתיקו את ספריהם – ללא רשותם והשגחתם – לא יקפידו על הדיוק והטעות מצויה לבוא.
24. רפאל הלוי מהנובר. לוחות העיבור. ליידן 1756
העמידני על כך רעי ערן רביב ברשימה שמסר לפרסום בגיליון כו של ספרני היהדות : ספר לוחות העיבור לר' רפאל הנובר: שני טפסים שונים.
בצד האחורי של השער נדפסה ההודעה הפותחת כזאת:
"וזאת לדעת לכל בר דעת שהשגת גבולי הדפוס
מספר חדש כזה שכיחי היזקו…"
25. ברוך בן יעקב משקלוב. קנה המדה. פרג תקמ"ד 1784
אברהם יערי כתב השלמות למאמר שנתפרסם ב Studies in Bibliography and Booklore על חתימות מחברים ומו"לים על ספריהם ( קרית ספר כט, ירושלים תשי"ג-תשי"ד עמ' 278-280).
ממאמרו הנ"ל לקוחה הפקסימיליה הבאה:
26. למנס, משה בן טריטל. מאמר אמרה צרופה. אמשטרדם תקס"ח 1808
מחברת קטנה בת 16 דפים. שתי חתימות ביהודית בגב דף השער ובלע"ז בדף האחרון.
שם גם הזהיר המחבר בחרוזים:
ראו איפוא תמי-מי עם
במא-מר זה חתימתי
וכל בלתה גנו-בתי
וקו-נם הם לכל קונם
27. זאב וולף בן אלעזר, מליזנסק . לשון הזהב. ורשא תרנ"ט 1899
לספר זה שלשה חלקים על מסכתות ברכות, שבת ועירובין. המו"ל אסף הסכמות רבות מאדמו"רים. ישנם טפסים שונים של הספר, ובכל אחד מהם שונים מספר ההסכמות וסדרן. בחלק הראשון (עמ"ס ברכות) אחד העמודים הראשונים של ההסכמות מודיע המו"ל כי "בסוף ההקדמה תמצאו חתימת ידי ממש וחותם הגושפנקא שלי (לסימן שלא בגנבה היא)". רק בטופס אחד, שהגיע מספרייתו של האדמו"ר מטשורטקוב – תל אביב, נמצא חתימה וחותמת המו"ל. חתימה וחותמת זו נשנתה גם בתחילת החלק השני (עמ"ס עירובין), למרות שלא נדרשה שם.
28. פילד, אברהם אבוש. ברכת אברהם. פיוטרקוב תר"צ (1930)
בהוצאת בימ"ס של יהושע שפירא. חותמת בית המסחר (חלשה) מופיעה בצד ימין למטה, בסמוך לכיתוב: "וכל ספר שלא ימצא עליו חתימתי גנוב הוא ואין לקנותו".
29. ויס, יצחק אייזיק. בית יצחק. מונקטש תרנ"ז (1896)
לפי השער: המו"ל הוא שמואל צבי ווייס, בן המחבר. אך החותמת היא של אחיו יוסף ווייס.
30. אליהו בחור. התשבי. מ. סיגט [תר"ע] (1910)
מהדורת התשבי שנדפסה במ. סיגט, בבית הדפוס של אברהם קויפמן, בהשתדלות "הרבני המופלג… חיים שטיין… מריזאווליע".
בשער הספר נוספה פסקה:
כל ספר שאין עליו חותם שלי, גנוב הוא מאתי, ומצו' (ומצוה) להודיענו.
ולאחריו ריבוע ובו מקום החותם.
בספריית הרמב"ם שני עותקים של הספר.
עותק 1 אין בו חותם ובשני ישנו החותם של המו"ל חיים שטיין.
31. כץ, דוד. מנחת כהן . מונקטש תרמ"ה- תרמ"ח 1885-1887
לפי הנכתב בשער הספר, המחבר היה רב במטרסדורף.
בגב השער (בשני החלקים!) מופיעה החותמת הבאה: D. KOHN S RABBINER ושם העיר.
32. ליכטנשטיין הלל. עת לעשות, חלק שני. למברג תרל"ח (1878).
הספר באידיש. חותמת המו"ל.
33. אדלר, חיים מרדכי. דרכי חיים. קשוי תרצ"א (1931).
35. (הוספה אלול תשפ"ב). שורץ, חיים. שלשה ספרים נפתחים. פאקש. תרס"ג.
החידוש: מיספור רץ של העותקים.
36. מלבי"ם, מאיר ליבוש. הכרמל. פאקש, תר"ס
המו"ל מלין על מצב מחבר העברי מול המחבר הלועז
37. ספר הברית. הורוויץ, פינחס אליהו. זולקווא. תקס"ז
המחבר העלים שמו במהדורה הראשונה, ברין תקנ"ז. בהקדמה השניה למהדורה השניה, זולקווא תקס"ז, מספר שהמדפיסים בדפוס ברין הדפיסו את החלק הראשון בלי רשותו וגזלו אותו (נציין שהמחבר ראה בחלק ראשון כולו מבוא לחלק השני. חול כמבוא לקודש) ולכן במהדורה זו חתם שמו, שלא יגנבו עוד, בסוף ההקדמה השניה.
38. בית אהרן והוספת. לאוואט, אברהם דוד. וילנא תרמ"א.
בעותק "אוצר החכמה":
39. עטרת זהב. אדירים, אליעזר. ניו יורק תרע"ט
בעותק אוצר החכמה:
41. משמרות כהונה. חייא הכהן די לאארה. אמשטרדם תקיג
ע"פ רשימת יערי בקרית ספר כט (תשיג), הוספת המחבר בכת"י:
זאת היא חתימתי ובילתה היא גנובתי.
42. ארבע ועשרים. [יצחק דוד באלי]. בוקרסט תרס"ב
ע"פ רשימת יערי בקרית ספר כט (תשיג).
רשימה של ספרים נוספים :
1. תוספות חיים. לובלין תרס"ז. חותמת המחבר והמו"ל הרב יוסף חיים סגל, רב וולאדאוו
2. ילקוט הגרשוני. פקש תרס"ז. חותמת המחבר
והמו"ל הרב גרשון שטרן, אב"דמ' לודאש.
(גם בילקוט הגרשוני. סיגט תרפ"ב – ברגסס תרפ"ה-קלוז ש תרפ"ו. חותמת המחבר והמו"ל הנ"ל בכולם בגב השער)
3. בן איש חי, מהדורת ירושלים תרצ"ב. המו"ל יצחק בן מנחם מענדל נאה. המו"ל הדפיס הנוסח המקובל בגב השער. (ראיתי את עותק אוצר החכמה – ללא חתימה וחותמת)
4. עטרת יעקב וישראל . לבוב תרמ"א. המו"ל ר' מנחם מנדל בן ר' יעקב הגר (עותק אוצר החכמה לא חתום)
5. לקוטי חבר בן חיים. מ-סיגט תרנ"ג. חלק יא. המחבר פלויט, חזקיה פייבל (עותק הספריה לא חתום)
6. מגן התלמוד, קול שמחה. ורשה תרס"ב. "אבי הדרשנים" שמחה כהנא הוציא שני ספרים וכרכם יחדיו. בסופם מופיע האזהרה. (עותק הספריה לא חתום)
7. גבורות שמונים. פייוטרקוב תרס"ג. בעותק הספריה חותמת מטושטשת של המו"ל חנוך העניך זילבערשאטץ. הספר נדפס פעם שניה בורשה תרצ? דפוס סטריאוטיפי עם אותה הערה.
8. תקון שלמה. וינה תרנ"ב. בגב השער חותמת המו"ל, הרב יוסף דוב בער כהן מוינה, חתן המחבר.
9. צל החכמה. ורשה תרס"ד. לא חתום.
10. שלחן ארבע. סקהילד תש"ב. בגב השער:… וכמשפט הגנב כן משפט הקונה. (עותק Hebrewbooks לא חתום)
11. ציונים לתורה. פיוטרקוב תרס"ד. "כל ספר שלא ימצא עליו חותם המחבר שליט"א או חותם ר' נתן נטע…". חזר ונדפס בשער מהדורת פיוטרקוב תר"ץ, למרות שהמחבר כבר נלב"ע והמו"ל אחר.
12. שירי תהלה. ורשה תרנ"ד. עותק עותק Hebrewbooks חתום על ידי המו"ל. ספרון נדיר של שיר שנכתב על ידי רב מרדכי הוכמן.
13. חבל נחלה. חלק ראשון. דפוס וץ תר"ע. שני עותקי הספריה לא חתומים.
ספרים מסופקים:
אהבת חסד (פירוש על אבות דרבי נתן). ויטמונד, אברהם. אמשטרדם תקל"ז (1777).
כתב לי מיודעי ר' חזקי סופר מירושלים:
רשימה של הספרים לפי שנות הדפסה
[הושלם ממקורות נוספים. כגון יערי ברשימותיו בקרית ספר, רשימות בגליונות Studies in Bibliography and Booklore 1953-1954 ועוד]
תנ"ך. אמשטרדם, תס"ה 1705
משמרות כהונה. תקיג 1753
לוחות העיבור. ליידן 1756.
עמודי בית יהודה. אמשטרדם, תקכ"ו 1766
מחזור כמנהג ק"ק הספרדים. אמשטרדם, תקל"א 1771
אהבת חסד. אמשטרדם, תקל"ז 1777
ספר תהלים. ליורנו, תק"מ 1780
דבר טוב, פרג, תקמ"ג 1783
זאת תהיה לזכרון מהקור ומהחורף משנת תקמ"ד לפ"ק. תקמ"ד 1784
קנה המדה. פרג תקמ"ד 1784
ספר המידות. ברלין, תקנ"א 1790
דברי נגידים. אמשטרדם, תקנ"ט 1799
ספר הברית. זולקווא תקס"ז 1807
מאמר אמרה צרופה. אמשטרדם תקס"ח 1808
בכורי תועלת. אמשטרדם תק"פ 1820
פרי תועלת. אמשטרדם תקפ"ה 1825
בית אהרן. ברלין תקפ"ט 1829
פרדס החכמה. סדילקוב תקצ"ו 1836
מקור חיים. רדלהיים תר"ב 1841
קובץ סליחות ותפלות ליום חמשה עשר לחודש כסלו כפי מנהג החברה קדישא גחש"א דווילנא. וילנה תר"ה 1845
אבן ספיר. ליק תרכ"ו 1866
משכיל אל דל. לבוב תרכ"ז 1867
השגחת השם (יידיש). למברג [תר"ל?] 1870
ספר הגורלות. ירושלים תרל"ה 1875
עת לעשות. למברג תרל"ח 1878
עטרת יעקב וישראל תרמ"א 1881
בית אהרן והוספת. תרמ"א 1881
המסורה. לונדון, תר"מ-תרס"ה 1880-1905
מנחת כהן . מונקטש, תרמ"ה-תרמ"ח 1885-1187
תקון שלמה. וינה תרנ"ב 1892
לקוטי חבר בן חיים. -סיגט תרנ"ג 1893
שירי תהלה. ורשה תרנ"ד 1893
בית יצחק. מונקטש תרנ"ז 1896
דקדוקי סופרים. פרמישלה תרנ"ז 1897
ארחות חיים. סיגט תרנ"ח 1898
הכרמל. פאקש. תר"ס 1900
חנוכת התורה. פיוטרקוב תר"ס 1900
זכרון יהודא. מונקטש תר"ס 1900
ארבע ועשרים. בוקרסט תרס"ב
מגן התלמוד, קול שמחה. ורשה תרס"ב 1902
בית האוצר. פיוטרקוב תרס"ג 1903
גבורות שמונים. פיוטרקוב תרס"ג 1903
שלשה ספרים נפתחים. פאקש תרס"ג 1903
ציונים לתורה. פיוטרקוב תרס"ד 1904
צל החכמה. ורשה תרס"ד 1904
שו"ת רבינו יעקב מסימלא. פיוטרקוב, תרס"ד 1904
דמשק אליעזר. פיוטרקוב תרס"ה 1905
שו"ת הרד"ד. חלק או"ח מהדורא קמא. פיוטרקוב תרס"ה 1905
תוספות חיים, לובלין, תרס"ז 1907
ילקוט הגרשוני. פקש, תרס"ז 1907
בית ישראל. יאסי. תרס"ח 1908
חבל נחלה. וץ. תר"ע 1910
התשבי. מ. סיגט. תר"ע 1910
פאר וכבוד. מונקטש תרע"ב 1912
גילוי דעת. לבוב תרע"ג 1913
משנה התלמוד. ס. וואראהל, תרע"ג-תרע"ה 1913-1915
עטרת זהב. ניו יורק. תרע"ט 1918
אור תורה. פיוטרקוב תרפ"א 1921
ילקוט הגרשוני. סיגט-ברגסס-קלוזש, תרפ"ב-תרפ"ה- תרפ"ו, 1922-1926
הגדה של פסח ע"פ ערבי פסחים. בודפסט תרפ"ז 1927
מהר"ם שיק על מס' אבות. סעאיני, תרפ"ט 1929
ברכת אברהם. פיוטרקוב תר"צ 1930
דרכי חיים. קשוי תרצ"א 1931
חכמה ומוסר. בוטשאן, תרצ"ב 1932
הדר זקנים. פיוטרקוב, תרצ"ב 1932
בן איש חי. ירושלים, תרצ"ב 1932
שלחן ארבע. סקהילד, תש"ב 1942
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com
אלימלך כתב:
מסתבר שמחבר חשש מגניבה בבית הדפוס או ממחסנים, של כמויות מסחריות, ולא מגניבה מביתו. כמו כן היתה חובתו לחתום רק כאשר הספר נמכר (אם יחתום על כמויות מסחריות, שוב יתכן שהכל יגנב). אם לא הצליח למכור את כל המהדורה, ונשארו עותקים רבים בביתו, סביר שכולם לא היו חתומים, ולאחר זמן כשהתייאש מהמכירה, והחליט שכבר אין לו נזק אם יגנבו ממנו, (או ששבק חיים לאחרים) שוב לא חתם. לכן מאד מסתבר שימצאו עותקים לא חתומים, אבל אין מזה כל ראיה לגניבה
———————
הערת אבישי אלבוים.
רשימתי על "גנוב הוא" הופיעה גם בבלוג "ספרני היהדות" גליון כה. רשימת הספרים שם מצומצמת ולא מעודכנת
https://safranim.com/2010/06/06/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%92%D7%95%D7%93-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/
התגובה של אלימלך הועתקה משם לכאן.
א.א.
ספר בית אהרן הנ"ל בעותק שלי יש גם חותמת ישנה וגם חתימה כנ"ל
http://dlib.rsl.ru/viewer/pdf?docId=01006639738&page=1&rotate=0&negative=0
אבישי שלום
רציתי להעיר שההערה בלועזית בסוף הספר הנ"ל מבית הדפוס של המדפיס יעקב דה סילווה מינדיז שתמונתה אתה מביא בבלוג הנה בפורטוגזית (לא ספרדית ולא הולנדית) שיש להניח הייתה השפה השגורה בקרב קהילת הספניש-פורטוגיז באמשטרדם באותה תקופה.
בברכה
בכבוד רב
מנחם יזרעאל, עו"ד
מ.
בתור אחד שלא מבין בתחום אני מעלה השערה, ואשמח לשמוע את תגובת המבינים (ככותב הבלוג).
יתכן שהמחבר חשש שיגנבו לו עותקים (או שידפיסו את הספר ללא רשותו וימכרו), לכן ביקש לקנות רק ממנו, או ממי שקנה ממנו ויש לו חתימה (המעידה בעצם שהלה קנה ממנו). הספרים ללא החתימה הם יכולים להיות ספרים שנרכשו ישירות מהמחבר ללא כוונה למכור אותם לאחרים (או שנתקבלו ממנו במתנה) או ספרים שהמחבר לא הצליח למכור (ונשארו ברשותו) או ספרים שנגנבו.
האם תופעה זו אופיינית למקומות מסויימים או לזמנים מסויימים? האם נכתבו מאמרים הסוקרים אותה?
ר' אבישי היקר, כרגיל, קבלת "עם הספר" ממך – חגיגה היא לי. שאול יהודה