בס"ד
בחודש אלול מלאו ארבעים שנה לפטירתו של הרב ראובן מרגליות, המנהל הראשון והמיתולוגי של ספריית הרמב"ם. לכבודו נתבקשתי לשאת את הרצאת הפתיחה בכנס 'ספרני היהדות' שייערך באוניברסיטה העברית על הר הצופים בתאריך כח תשרי תשע"ב ( 26 לאוקטובר), שיוקדש לנושא "ספרנים כחוקרים".
ר' ראובן לא היה חוקר במובן המודרני של המילה. ר' ראובן היה תלמיד חכם. בקי בכל חדרי התורה. ספריו ומחקריו הנם תורניים מובהקים, וערכם מכיר כל מי שבקי בהויה התלמודית ונחשף לשפע המקורות והחידושים שר' ראובן מביא בספריו.
במהלך ההכנות להרצאה שבתי לעיין בפרשיות שונות בחייו. אחת מהם אני מבקש להביא בפניכם.
השקפתו הציונית של ר' ראובן היתה גלויה לכל. ר' ראובן היה 'מזרחיסט' ידוע, ואף שימש כנשיא המזרחי בגליציה המזרחית. עובדה זו היתה לצנינים בעיני מתנגדי הציונות. למרות זאת העריכו אותו גם גדולי תלמידי חכמים בעלי השקפה שונה משלו.
הוא היה בקשרי ידידות עם החזון איש, שאמר עליו כי ר' ראובן עצמו "לא יודע עד כמה הוא יודע".
שונה במקצת הוא סיפור קשריו עם האדמור ממונקטש, ר' חיים אלעזר שפירא, מחבר ספר מנחת אלעזר, וממתנגדיה החריפים של הציונות.
אחד מקונטרסיו/ספריו של ר' ראובן נקרא "שם עולם" . הוא נדפס לראשונה בלבוב בשנת תרצ"א (1931). החיבור הוא מיוחד במינו ומאפיין את מקוריות החשיבה של המחבר. תוכנו הוא להכריע בכל מקום שבו מובאת בספרות חז"ל מחלוקת בין שני חכמים, ובמקור הדברים לא ציינו מי מבעלי המחלוקת מחזיק באיזו דעה. בא ר' ראובן ומוכיח ממקורות אחרים מי סבר מה!
במהדורה השניה של הספר (ירושלים תשכ"ב 1962) נוספה בראש הספר מעין הסכמה של הרב חיים אלעזר שפירא לספרו של ר' ראובן וזה לשונה:
האפשרות שהקנאי, רח"א שפירא, כתב בשבחו של הרב הציוני הרב ראובן מרגליות לא עלתה על דעתם של קטני הדעת בני זמננו. עד שבאתר שנושאו זיופים וגניבות ספרותיות סופר הקטע הבא:
ושמעתי פעם מר' שלמה ביגלאייזן הי"ו, בעל בית מסחר ספרים הידוע 'ביגלאייזן'.
שראובן מרגליות שלח הספר לה'מנחת אלעזר' לקבל ממנו הסכמה. וה'מנחת אלעזר' כשראה שהמחבר הוא אחד בשם 'מרגליות', חשב שהוא ממשפחת ר' ישעי' אשר זעליג מרגליות ז"ל – שכידוע ה'מנחת אלעזר' חיבבו מאוד, על כן נתן לו הסכמה. וראובן מרגליות הלך והדפיס את הסכמת ה'מנחת אלעזר' בתמימות.
פניתי לרב אייל בן דוד, איש שנהירין לו כל שבילי ר' ראובן מרגליות, שההדיר והוציא לאור מחדש בשנים האחרונות ספרי ר' ראובן, ובקשתי לשמוע מה דעתו על הסיפור הנ"ל. כך השיב לי:
יש אצלי צילום מכתב שכתב (המנחת אלעזר) לר' ראובן שהוא מלא התפעלות מספרו שם עולם. לאחר הוצאת ספר נפש חיה בו מעוטר הספר בהסכמתו של הרב קוק, שלח ר' ראובן את הספר למנחת אלעזר אחרי שתלש את הסכמתו של הרב קוק וכתב לו שכאן הייתה הסכמתו של הרב קוק ומפאת כבודו הוא תלש אותה, מאז ניתק המנחת אלעזר את הקשר עם ר' ראובן (סיפור ששמעתי מחנניה וינברגר שר' ראובן סיפר לו).
לבקשתי שלח לי הרב אייל את עותק המכתב המקורי המובא לפניכם.
בצמוד לו תוכלו לקרוא את השורות הראשונות של המכתב כפי שהעתיק בכתב ידו מקבל המכתב: הרב מרגליות.
פרסום ראשון של "מכתב ההסכמה" לספר "שם עולם" ששלח הרבי ממונקטש לרב מרגליות:
העתק של ראש המכתב בכתב ידו של הנמען – הרב ראובן מרגליות
הסיפור הנ"ל מלמד אותנו את גדולתו של הרב ראובן מרגליות, כיצד נהג ביושר ובכבוד הראוי כששלח את ספרו נפש חיה לרב חיים אלעזר שפירא והודיעו כי תלש את הדף עם הסכמת הרב קוק. לצערנו מידת הקנאות שנקט בה הרב שפירא גרמה, ככל הנראה, לניתוק קשר המכתבים ביניהם למרות ההערכה התורנית העצומה שרחש הרב שפירא לרב מרגליות זצ"ל.
מידת הקנאות היתה בולטת אצל המנחת אלעזר וכידוע היה מקלל את הציוניסטים, מיזרחיסטים ואגודאיסטים וכורכם יחד.
ב"ה
ל"יונתן": לא קשור כאן ראייה רחוק ואכזבה, מרן הגאון המח"א זצוק"ל פסל את הרב קוק בלי להכירו כמו שעשו האנטי ציוניים הקיצוניים ביותר, אך הם המיעוט וכלל גדולי ישראל לא פסלו כלל את הרב קוק וראו בו את אחד מגדולי הדור גם אם חלקו בחריפות על דרכו וסברו כי היא מסוכנת.
כך שאין קשר לראייה רחוקה ואכזבה אלא עניין של יחס אישי לרבנים בהשקפה כזו או אחרת והמח"א היה קנאי קיצוני ורובם הגדול של גדולי ישראל, אז והיוםלא היו ואינם קנאים גדולים אלא ולא פסלו ואינם פוסלים כלל את הרב קוק.
"לצערנו מידת הקנאות שנקט בה הרב שפירא גרמה, ככל הנראה, לניתוק קשר המכתבים ביניהם למרות ההערכה התורנית העצומה שרחש הרב שפירא לרב מרגליות זצ"ל."
מבחינת מדעית טהורה לא "מדת הקנאות" אלא ראיה רחוקה של המונקטשר הציל אותו מהאכזבה שרואים היום
תיקון טעות לא ר' חיים אליעזר אלא ר' חיים אלעזר
והאם אפשר להעלות צילום ברור יותר של 2 הכתבי ידות בשלימותן
את הסיפור על ניתוק הקשר של המנ"א שמעתי מחנניה ויינברגר לפני כ – 13 שנים, ואם זכרוני אינו בכזיב, אמר לי חנניה שר' ראובן שלח את הספר למנ"א עם ההסכמה [או ששלח לו את הגליונות לפני ההדפסה, תוך ציון העובדה שקיבל הסכמות, כולל מהרב קוק] והמנ"א, כיאה לו, ניתק את הקשר עמו. [קצת קשה לי להאמין על ר' ראובן שיתלוש הסכמה של הראי"ה, גדול בישראל שכה העריך, בגלל קנאותו המבוזה של המנ"א, ועוד שיגדיר זאת שהוא עושה כן "מפאת כבודו" (מאי כבודו בדיוק איכא ??!!) אבל כמובן שאיני יכול להתחייב, ו"אם קבלה היא" – כלומר אם יש עדות ברורה שכך נהג – "נקבל"..].