"החבצלת": גירסה עברית משנת תרנ"ב (1892) לשיר "השושנה"
יולי 23, 2015 על-ידי amhasefer
שיר על מצבו של עם ישראל בגלות.
רשימה ל"שבת חזון"
במהלך מיון עותקים כפולים במחסן ספריית הרמב"ם מצאתי בסוף ספר "דור דור ודורשיו", (חלק שלישי, וינה תרמ"ג 1883), עמוד בכתב יד ובו שיר.
כותרת השיר:
החבצלת, העתקה חפשית משיר זשארגאני (=אידישאי) יום א' י"ט כסליו שנת ה' תרנ"ב. חז"ע
לצפיה בתמלול מילות השיר, ראו נא כאן.
פניתי למומחה לשירים עבריים ישנים, חתן פרס ישראל, אליהו הכהן:
שלום וברכת ה' עליך.
בסוף ספר דור דור ודורשיו, חלק שלישי, וינה תרמ"ג, מצאתי עמוד בכתב יד המצורף בזה.
בקשתי ושאלתי, היש חשיבות לשיר הנ"ל?
תודה !
————————-
במהרה הגיעה תשובתו:
שלום לך, אבישי.
כתב היד ששלחת אלי, של השיר "החבצלת", הוא תרגום נוסף לעברית של שירו ביידיש של אליקום צונזר "די בלום", שתורגם לפני כן ע"י המחבר עצמו בשם "השושנה".
זהו אחד משירי הזמר הידועים של תקופת חיבת ציון, אלא שהמקצב של התרגום הנוסף הזה אינו מתאים כל כך למנגינה הידועה.
צריך לפענח את שם המתרגם, ראשי תיבות חז"ע, כנראה ששמו הפרטי הוא חיים זליג.
תודה לך
מאליהו הכהן
——————–
שיר "השושנה" מתאר את מצבו של עם ישראל בגלות, הדומה לשושנה יפה המושלכת על אם הדרך וכל עוברי דרך רומסים אותה. בהמשך השיר נוחת מלאך ליד פרח השושנה והיא מעלה בפניו את מצבה העגום לעומת עברה המפואר, עת היתה נטועה בגן המלך. המלאך מנחם אותה וצופה לה עתיד טוב יותר.
חוקרי השיר מצאו שיש לו שתי סיומות שונות.
האחת, באידיש, שפת המקור של השיר. הבית האחרון מזהה את המלאך עם קיסר רוסיה אלכסנדר השני.
זאָג מיר דיין שם, [אמור לי: מה שמך ?]
לאָמיך וויסן דעם נאָמען פון זיי. [הגד לי ואדע מה שם כבודו]
ענטפערט ער איר: [עונה ההוא (לפרח)]
דער נאָמען פון מיר [השם שלי]
איז אַלכּסנדר, קייזער פון ראַסיי. [הוא אלכסנדר, קיסר רוסיה]
השניה, הגירסה העברית הנפוצה. בסיום השיר, המלאך פונה לשושנה ומבטיח לה שאלוקים ישיב אותה לירושלים.
"זַעֲקִי לֵא-לֹהַיִךְ
עַד יְרַחֵם עָלַיִךְ,
חַכִּי עַד יְקַבְּצֵךְ צִיּוֹנָה
וִיחַדֵּש יָמַיִךְ
כִּיְמֵי עֲלוּמַיִךְ,
וְלִירוּשָׁלַיִם תָּשׁוּבִי בְרִנָּה".
הגירסה האידישאית מעוררת תמיהה. מדוע התייחס המשורר לצאר הרוסי אלכסנדר השני כמלאך טוב ?
אחת ההשערות היא, שהיחס החיובי לצאר נובע בשל "חוב אישי" של המחבר לקיסר אלכסנדר השני, שביטל את גזירת הקנטוניסטים (חטיפת ילדים יהודים לעבודת הצבא).
קובי לוריא כתב על כך במאמרו: "השושנה והצאר", שפורסם בחוברת "בקורת ופרשנות" גל' 44 (תשע"ב) עמ' 61-70. שם גם תמצאו את הנוסח היידשאי (עם תרגום מדויק לעברית) ואת הנוסח העברי מסודרים בתוך טבלת השוואה.
————————-
בדף הנ"ל ישנה תגלית מרתקת. זהו נוסח עברי חדש ולא ידוע של השיר הייחודי והנדיר הזה. נוסח הנאמן למקור האידישאי.
שאלה שנותרה פתוחה. אינני יודע מי המתרגם. האם הוא חיים זעליג סלונימסקי, עורך "הצפירה"?
שבת שלום
אבישי אלבוים
—————–
תגובות:
1.
כתב ידו של חז"ס חיים זליג סלונימסקי מאד דומה לכתב היד שמצאת.
אולי זיהוי השם הוא חז"ס אבל הס' דומה לע'.
והשיר הוכן בכדי להכניסו לעיתונו הצפירה.
יהודה אהרן הורוויץ
—————————–
2.
הפעם נגעת לי בנקודה רגישה מאד.
אני זוכר את ימי נעורי כשהיינו שרים נוגות שיר זה בימי בין המצרים, רק מאיזכור לבד אני כבר דומע.
לא אחת כשישבתי אצל אחותי הבוגרת בניו יורק ניסינו לשחזר את המילים ולא הצלחנו, ועכשיו החזרת אותי בבת אחת ליובל שנים אחורה.
נעורי היו בירושלים ואת השיר למדה אחותי בבית ספרה – בית יעקב הישן.
אבל באותה מידה אני זוכר בגעגועים את השיר באידיש שהיה נורא הוד לא פחות (ואולי אף יותר), יחד עם תודתי מעומק הלב על פירסום זה, אודה לך אם תוכל לאתר את השיר באידיש ולפרסמו, כי כפי שנוכחתי לראות בתגובות לבלוג – אני לא לבד בגעגועים אלה.
ושוב תודה על הכל.
ד. נ.
———————
3.
שלום אבישי,
אכן תגלית מעניינת. אצלנו בליטא הייתה נפוצה הגרסה העברית הרגילה, וכבר הסבתא-רבא שלי נהגה לשיר שיר זה בווילנה ובקובנה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, כנראה בלא לדעת שמקור השיר ביידיש או שיש לו קשר כלשהו לצאר. מעניין שבגרסה שבפינו יש שלושה בתים בלבד (הראשון, השני והאחרון), ובשינויים קלים מהגרסה המובאת במאמרו של קובי לוריא. כדאי לציין כי במלחמת העולם השנייה "גלה" השיר עם הוריי לעבודות כפייה בקוטב הצפוני, והושר שם בערגה גדולה לציון.
בברכה,
בן-ציון קליבנסקי
—————————————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
אני מנחש שהמתרגם הוא חז"ק ולא חז"ע. ואם כך, זהו אולי חיים זיסקינד, מורה לתנ"ך ומדקדק עברי מברדיצ'ב, ששנה קודם לכן תרגם מרוסית לעברית את משלי קרילוב (ברדיצ'ב תרנ"א).
לפי דעתי החתימה היא: חז"ק. כך היו נוהגים לרשום את האות ק'.
אפשר בדוחק לומר שהאות האחרונה היא ל'. וא"כ הכיתוב הוא: חז"ל.