רשימה לפרשת וירא
ההשפעה של עקדת יצחק על עם ישראל לדורותיו מופיעה במקומות לא צפויים.
זאב דורסיני נמנה על קומץ הגיבורים, אנשי גדוד העבודה, שעלו ליישב את אדמות עמק חרוד וייסדו את הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף בשנת תרפ"א (1921) על אדמות גוש נוריס מזרח. חבל ארץ זה היה מלא בביצות, ויתושי הקדחת הדביקו אותם במחלת המלריה. יותר מכל נפגעו הילדים. תסמיני המחלה הופיעו בבתו הבכורה. המלצת הרופא היתה לעזוב את העמק, אם הם חפצים שבתם תחיה. זאב דורסיני התלבט באחריות ההורית שלו מול האחריות האישית ליישוב הארץ והכריע כאברהם אבינו, לעקוד את בתו.
התיאור של חבוטי הנפש שלו מופיעים בספר זכרונותיו "מגדות הדניפר למעין חרוד" (תל אביב, תשל"ד 1974). מפאת מגבלות של מקום אצטט רק משפטים ספורים.
"מחשבות רבות מתרוצצות בקרבי ואני חש כי הנני נקרע לגזרים באין יכולת להחליט בדבר. ואולי הטיל עלי הגורל להביא קרבן כה יקר על מזבח בנין המולדת ? מבלי משים עולה בלבי זכר עקידת יצחק. אולי גם אני הועמדתי בנסיון לבחון את נאמנותי למולדת… ולא לחשוך את בתי, את יחידתי… ואם כך הדבר – אעמוד בגורלי ולא אסוג…" (עמ' 112)
המעוניינים לקרוא את כל הסיפור מראשיתו, ראו נא כאן. מומלץ !
ספרתי על "מציאה" זו לשכני בפדואל, הרב זיו הכהן פארן, שידעתי שהוא בן קיבוץ יפתח אשר בגליל העליון. הוא חייך חיוך גדול ואמר לי: זאב דורסיני היה סבי ואני הייתי נכדו האהוב, על ברכיו גדלתי.
ממנו שמעתי על ביקורו של הרב קוק בעין חרוד. לא קל היה לרב קוק המפגש עם החלוצים, שלא שמרו על מטבח כשר (בלשון המעטה). לבקשתי העלה הרב זיו על הכתב את סיפור המעשיה, כפי ששמע מסבו.
כחמש שנים לפני פטירתו של סבי זאב דורסיני עליו השלום, סח לי באחד הערבים המשותפים.
הדבר היה כאשר קבוצת חלוצים מעליה שלישית נאחזו בגבעה ליד מעיין חרוד. מתיישבים אלה עברו עוד פעמיים עד שקבעו מקומם על גבעת קומי מקומו היום של קיבוץ עין חרוד מאוחד.
ימים קשים ותקופה קשה הייתה כ-עשרה מחברי הנקודה נפטרו מהקדחת וחום הקיץ הכביד ביותר על העולים מרוסיה הקרה, עם זאת המורל היה גבוה.
זה היה בשעות הצהרים המוקדמות, אומר סבא, ראינו מכונית פאקרד שחורה פונה מהכביש הראשי שעבר לאורך העמק ופונה אלינו דרומה לרגלי הר הגלבוע, מקום המחנה. מתוכה יוצא אדם תמיר, 'ספודי' לראשו וזקן הדור על פניו ולידו עוד אדם במגבעת.
אנו נהגנו לאכול ארוחה חמה בשעות הצהרים המאוחרות, לאחר השכמת בוקר ועבודה מפרכת בהעמקת תעלות ניקוז לביצת נחל חרוד ושתילת עצי אקליפטוס (שצורכים הרבה מים) לאורך הביצה.
מנהג נוסף נהגנו לקיים בשגרת המחנה – לרקוד. היינו רוקדים כל פעם שהיינו נפגשים: בצהרים, לאחר הארוחה, בערב, לאחר ארוחת ערב, ובכל עת מזדמנת… הלב התרונן בכל עת ובכל הזדמנות נתנו לו ביטוי בריקוד הורה ושירה. כל אחד ואחד היה חדור תחושה עוצמתית של גודל השעה ועל זכותנו האדירה של "לבנות ולהבנות בה"…
והיכן רוקדים כאשר השמש של העמק יוקדת? באוהל "חדר האוכל" – שני אוהלים הודים מחוברים זה לזה. אוהל זה היה הגבוה מכל אוהלי המחנה והגדול שבכולם. והיה מתוח בין שני תרנים נישאים.
והנה והאורח המשונה, שהגיע אלינו עם עוזרו, הציג עצמו בשם 'אברהם קוק', ונשאר עומד לידנו כאשר חודש הריקוד שהופסק לצורך קבלת האורחים… בכל עוזו בריקוד הורה ושירה הבוקעת מהגרונות. והנה לפתע נכנס האורח לבין הרוקדים והצטרף לריקוד הסוער… לאחר שנים שלושה סיבובי הורה מהירים, פנה לרב, בעל ה'ספודי', גר צדק, שהיה אחד מאנשי הקבוצה, ואמר לו: "אתה יודע מה היה פה אתמול בלילה? הם שחטו כאן חזיר ופשטו את עורו – כאן… כאן ליד התורן". ובאמת הייתה ביצה אדומה לרגלי התורן, (זה היה המקום הנוח ביותר לתלות את הגופה ולהפשיטה…), אשר סביבו רקדו כל העת… הריקוד נפסק!
ענה לו הרב בשאלה:
"הם מיבשים ביצות בארץ?" ענה הגר: "כן", הם מיישבים את ארץ ישראל?" ענה הגר "כן".
"אם כן אני ממשיך לרקוד איתם"… וחזר למעגל הריקוד בהתלהבות עזה…
זיו הכהן פארן, נכד לזאב דורסיני, עליו השלום.
————————————————————————–
מקבץ התמונות הבאות צולמו בראשית ימי ההתיישבות החלוצית בעמק חרוד. הן נסרקו מתוך חוברת קטנה ודקיקה בשם:
Nuris, eine neue jüdische Arbeiter-Siedlung in Palästina.
[נוריס, התיישבות עובדים יהודים חדשה בפלסטינה].
החוברת כוללת 7 עמודי טקסט ו 16 עמודים של צילומים, ובה דיווח מפורט על ההתיישבות בגוש נוריס מזרח, הוא עמק חרוד. החוברת נדפסה בגרמניה בשנת 1923 על ידי קרן היסוד.
שבת שלום
אבישי
————————————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com
אינני מתיימר להיות פוסק הלכה, ולא להטיל דופי בשום יהודי. לא באתי לדון את האיש "מר דורסיני", שמעולם לא שמעתי ממנו עד שבוע שעבר. העלתי רק הרהורי הלכה, שעלו בלבי בעת קריאת סיפורו, שכאמור יכולים להשפיע על השיקול ההלכתי במקרים אחרים מסויימים.
ברור, שמי שאינו זקוק לרבנים ולדעותיהם, וסומך על הרהורי לבו ותחשות בטן בשאלות גורליות, אין לו שום ענין במה שכתבתי, וכל מה שכתבתי לא היתה מכוונת אליו.
מתיאור הסיפור שקראתי, ברור שמר דורסיני לא נזקק להלכה המסורתית, והוא לא חיפש רב שיורה לו מה ההלכה דורשת ממנו לעשות במצב שנקלע. כיהודי הנאמן לדרך ההלכה, הפריע לי הקריאה שכביכול מר דורסיני ישמש לנו כמורה דרכנו, בלי ההזקקות של פוסקי הדור שיורו לעשות כמותו.
בנוגע לשאלה ה"הלכתית":
לענ"ד דנת כאן לחיוב את האיש הפרטי ולא האיש שרואה עצמו כחלק מתהליך של שיבת עם ישראל לארצו. אינו דומה מי שנלחם על רכושו הפרטי (וגם בא במחתרת אינו רק דיעבד, מצד נפש האדם ולכאורה בשבת עליו להימנע מלהשתמש בנשקו עיין שו"ת מנחת שלמה ח"א ס"ז ואכמ"ל) למי שיוצא למלחמת העם. ותחילת נפילה – ניסה.
אבישי
קראתי בצער ובכאב כמה תגובות לפוסט האחרון בעניין עקידת יצחק.
זכורני שראיתי פעם כי קצין אמריקאי אמר בתחילת המאה העשרים כי ליהודים לא תהיה מדינה וזאת למה – כי הם לא מוכנים למות למענה….
למתיימרים לדבר בשם השם ולשקול מצווה כנגד עבירה ופוסקים מותר ואסור בפיקו"נ בשלשו שורות בבלוג – הנה דוגמא לאיש צדיק וחסיד שבערה בו אש אהבת ארץ ישראל וכינונה משפלותה והוא ודומיו היו מן הראשונים לחנון עפרה במחיר כבד – הלא הוא ר' פישל סלומון מנהיגה הרוחני של המושבה יסוד המעלה שהגיע לא"י מבריסק כשליח חובבי ציון במטרה לרכוש חלקות אדמה ולהכשירן לקראת בואן של המשפחות . האיש היה מנהיג רוחני ואמירותיו "יסוד ככל שהוא עמוק יותר כך הוא חזק יותר" (כך אמר בקבורת חברים וילדים שנפלו לרוב בקדחת) "ארץ ישראל נקנית בייסורים " "מוטב למות על האדמה הזו מאשר לחיות בלעדיה" היו יסוד מוסד לבניית ההתיישבות החדשה בארץ ישראל (ולא רק ביסוד המעלה)
וזו תמונתו של הצדיק
–
וידוע גם סיפורי ה"עקידות" (פטירת הילדים הרכים) בראש פינה שזלמן בנדל וכמותו היו חלוציה הראשונים –
תמונת רבי זלמן בנדל
מי יתן ולא נזדקק למימוש הגבורה שנטע אברהם לזרעו אחריו בהליכתו להר המוריה ונזכה לגאולת הארץ, לגאולת העם ושותפתו כולו בבנין הארץ במסירות נפש ולגאולה שלימה.
חנוך
בהקדמת הספר פאת השולחן של ר ישראל משאקלוב תלמיד הגאון מווילנא הוא גם מספר שכמעט כל ילדיו מתו בהשתדלותו בישוב ארץ ישראל)הוא נשלח ע"י רבו הגר"א ….. אבל זה לא אומר שאם יש לו אפשרות לבחור בילדיו לעומת ישוב הארץ הוא צריך לבחור בארץ ישראל (הוא עבר ממקום למקום…. ברגע שמגיעים למצב כזה של פיקוח נפש חייב לעבור למקום מגורים אחר עיין שם באורך זה מעניין מאוד
@ שמחה אמר:
"צריך לפרסם את התלבטותו של החלוץ דורסיני והתלבטותו האם לעזוב את המשק בגלל ילדתו החולה, לכל אותם פושקי שפתיים ביחס למצב שאנחנו נמצאים בו מזה כמה עשרות שנים. הם טוענים:"איך אתם מכניסים את הילדים למצבי סיכון?" ותשובתם -דבריו".
IsraelReader אומר:
הרי ידוע שיש עיקרון הלכתי ש"פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה (חוץ מג' עבירות חמורות)". לפי העיקרון הזה, לדוגמא במצב של בתו של דורסיני, ההלכה היתה מחייבת אותו לעזוב את המקום ולהוציא את בתו ממקום שמאיים על חייה, למרות שעל יש זה היתה נגרם דחייה מסויימת במצות יישוב ארץ ישראל שלו או של אחרים.
כך, שלפי ההלכה אין טעם להצביע על הסיפור של "החלוץ דורסיני", כמעשה הראויה לשבח או לחיקוי. אדרבה, אנחנו חייבים לפרסם, שבמקרה דומה, לא כך היא דרכה של תורה.
[מה שבסופו של דבר בתו הבריאה, אינו מעניננו, ואינה הוכחה על צדקת דרכו. בפועל, הוא עשה מעשה שנוגדת את ההלכה, אלא שמסיבה/ות השמורה/ות להקב"ה לבדו, הוא רצה שבכל זאת בתו תבריא. – אולי היה אפשר להצביע על הפסוק (תהלים קטז ו) שומר פתאים השם, ולומר שלכן הבת ניצלה בגלל שאביה עשה מעשה שטות, ובכך הכניס עצמו/עצמם לגדר פתי. ברם, אי אפשר ללמוד מזה למעשה, כי בדברי הפוסקים נאמרו כמה הגבלות, על מה ואימתי מותר להסתכן ולומר "שומר פתאים ה'", ואין כאן מקומו להאריך].
אלא שיש לציין, שעל פי ההלכה יש הבדל עצום בין הפקרת ילד במצב של פיקוח נפש ברור ומידי, שפשוט הוא שאסור לעשות כן, לבין כניסה למקום שאינו כל כך בחזקת סכנה, שיש לדון בכל מקרה לפי גופו של ענין. בהרבה מקומות בעולם יש סכנות מסויימות ליהודי להופיע שם, אלא שאין ההלכה דורשת מיהודי להסתגר בביתו, ומותר לו ללכת בכל מקום, כל עוד שאין הוא מכניס עצמו לסכנה ממשי. ההגדרה של מצבים כאלו תלויה לפי הנסיבות והמצב בשטח, כך שאין לקבוע בזה הוראה גורפת, ורק אפשר להצביע על העיקרון שבו תיקבע ההלכה לפי המציאות.
הרשימה השבועית הביאה לגל של מכתבים ותגובות.
להלן אוסף התגובות שהגיע לתיבת הדואר שלי :
לר' אבישי
צריך לפרסם את התלבטותו של החלוץ דורסיני והתלבטותו האם לעזוב את המשק בגלל ילדתו החולה, לכל אותם פושקי שפתיים ביחס למצב שאנחנו נמצאים בו מזה כמה עשרות שנים. הם טוענים:"איך אתם מכניסים את הילדים למצבי סיכון?" ותשובתם -דבריו.
בטוח אני כי יש עוד מקורות דומים. הוא לא היה יחיד בתפיסתו, אך כשקראתי דבריו חשבתי על כך.
ישר כח
שמחה
——————–
וואלה להרוג ילד, לאכול חזיר ועוד אתה באורות של עקידת יצחק. סבבה של דת.
———————–
אוי, א הייליגע ריקוד!
והכי מעניין, שאחד הרוקדים יש לו נכד ת"ח שנושא בתואר הרב…
הרי ששר זמירות בין הרקידות.
————————————
איזה סיפור מרגש! אבישי!
שבת שלום!
————————–
לאבישי תודה
מרתק כתמיד.
שתי שאלות:
האם הספר "מגדות הדניפר לעין חרוד" מצוי בספרייתכם?
האם ידוע לך קשר משפחתי (ומהו?) בין זאב דורסיני לבין ניר דורסיני, איש מושב מולדת (בשכנות לעין חרוד), שהיה סמג"ד בחטיבה 45 (מלחמת ששת הימים) ןלאחר מכן מזכיר אמב"ל?
ניר היה אישיות קורנת – מפקד אהוב ואיש מקצוע מעולה.
יהא זכרו ברוך.
ארנון
—————————
שלום אבישי
אני מקוה למצוא זמן לקרוא את כל זה.
אחות אמי היתה בגדוד העבודה ויתכן בתל יוסף – בהתחלה – זה מצד אמא
מצד אבא – אחותו התחתנה עם יובל יחיאלי שהיה חבר בעין חרוד כבר ב-1923
שבת שלום
רוזי
—————-
ייש"כ על הבלוג! אמנם הכרתי את הסיפור על הרב קוק בעין חרוד אך מעניין לשמוע לפי התרשמות החלוצים שם! תודה רבה! ארי
מעניין איך "אוכל חזיר" זכה לנכד שהוא רב?
כנראה בזכות אהבת הארץ.
חשבתי על כיוון זה. אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. התכוונתי בעיקר איך היתה השתלשלות הדברים…
אגב, אני גם חושב אודות ה"גר צדק" שהוזכר בסיפור, איך שמר על עיקרי היהדות במקום זה? אם המטבח היה "טרף", מה הוא אכל?
נו, באמת…
ההשוואה לעקידת יצחק אבינו,
מגוחכת בלשון המעטה!
וכי למה?
היתה כאן שאלה של חיים ומות לגבי התינוקת.
לדעתי, שניכם צודקים.
אבישי צודק, ממבטו של האב, היתה כאן שאלה של חיים ומות לגבי התינוקת, והוא ראה בזה מעין נסיון העקידה הפרטי שלו, האם הוא מוכן להקריב את בתו אהובתו על מזבח האידיאל של יישוב הארץ.
חיים אליהו צודק, כיון שלפי האמתף ההשוואה לעקידת יצחק נבעה מתוך חוסר ידיעה של פרטי העקידה, ששם הקב"ה בא לאברהם במראה הנבואה וציווהו על העקידה, מה שהיה חסר כאן. גם ברור לכל בר בי רב, שעד כמה שגדלה מצות יישוב ארץ ישראל, היא אינה דוחה פיקוח נפש.
אבל בכל זאת, זה מראה על רגש יהודי, שכנראה היה רחוק מלהיות דתי, וברגע של נסיון פונה אל המקורות כדי לנסות להגיע לידי החלטה (אם כי בפועל החלטתו לא היתה נכונה על פי ההלכה הצרופה).
וכאן חזרנו לדברי הפתיחה של אבישי:
"ההשפעה של עקדת יצחק על עם ישראל לדורותיו מופיעה במקומות לא צפויים"!