בע"ה
"השם יעזור": על הקשר בין גוף ונפש
רשימה לפרשת במדבר וליום ירושלים
כוחות הגוף מתרוממים על ידי רוח גדולה ותעצומות נפש.
יש לכך דוגמאות רבות. ברשימתנו נביא שתים מהן. אחת מפרשת השבוע והשניה סיפור ירושלמי.
1.
"ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן, שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה…"
(פרק ד פסוק טז)
בעת נדודי ישראל במדבר היתה חלוקת תפקידים בין משפחות הלויים על נשיאת המשכן וכליו.
התורה מציינת שבאחריותו האישית של אלעזר הכהן היו החפצים הבאים: שמן המאור, קטורת הסמים, מנחת התמיד ושמן המשחה.
האם הוא נשא אותם בעצמו ?
ר' משה בן נחמן, בפירושו לתורה, מביא בשם הירושלמי, שאכן זו היתה מטלה אישית.
ממשיך הרמב"ן ושואל הלא "יהא משא גדול… כי הקטורת שס"ה מנה… ושמן המאור לשנה שלמה רב מאד קפ"ג לוגין*… ומנחת התמיד לא ידענו לכמה ימים ישא ממנה" ואם כן איך ייתכן שאלעזר הכהן סחב כל זאת לבדו?
{* משקל הקטורת (365X0.425) = מאה וחמישים וחמשה (155) ק"ג. משקל השמן (183X0.345X0.92) = חמישים ושמונה (58) ק"ג. הערכים הם לפי ספר "מדות ושעורי תורה" לר' חיים בניש, כאשר במחלוקת בשיעורים נבחרו המידות הנמוכות.}
עונה הרמב"ן: "אבל היה אלעזר חזק ואמיץ כיעקב אבינו וכן משה רבינו ואהרן אחיו, וקוי ה' יחליפו כח".
היכולת הפיזית היא תוצאה מגבורה רוחנית. "קוֹיֵ יְ-הוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא).
2.
ד"ר ברנהרד נוימן היה מהרופאים הראשונים בירושלים. הוא הקים את בית חולים "מאיר דה רוטשילד" בשנת 1854. כשחזר לאירופה הוציא לאור בשנת 1877 את ספרו ""עיר הקודש ויושבי-בה", ובו סיכם את תקופת שהייתו בירושלים. הספר נכתב בגרמנית וחלקים ממנו תורגמו לעברית ויצאו לאור כספרון דק בהוצאת מוסד הרב קוק בשנת תש"ט (1949).
ד"ר נוימן מתאר מקרה שהיה בטיפולו על ישיש ירושלמי שנדר לצום ששה ימים רצופים, ממוצאי שבת ועד ערב שבת, ללא אכילה וללא שתיה. הוא עמד בנדרו ולא הזיק לו הצום לבריאותו.
"השם יעזור". אמר אותו ישיש ירושלמי.
"וְקוֹיֵ יְ-הוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" . אמר הנביא ישעיהו.
ושניהם כיוונו לדבר אחד.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום
משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
נא פנה אלינו rambaml1@gmail.com
עם הספר 
"ארון, נושאיו נשא…" או "ארון סבל את סובליו…"
אך מאידך: תורה מתשת כחו של אדם… וידוע בזה ספורו של ריש לקיש.
כנראה שהענין לא חד משמעי.
אבישי לבנה
זה לשון הירושלמי, עליו הסתמך הרמב"ן. הירושלמי נמצא במסכת שבת פרק עשירי הלכה ג:
כתיב (במדבר ד) ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה. שמן המאור בימינו. וקטרת הסמים בשמאלו. ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. שמן המשחה איכן היה נתון. רבי אבון בשם רבי אלעזר כמין צלוחית קטנה היה לו באפונדתו.
שלום!
הדברים מעניינים מאוד.
אען ואומר שלכאורה מחלוקת ישנה היא:
במדרש (ילקו"ש אסתר רמז תתרנו) אמרו: יכול יהו צמים לילה ויום שלשה ימים ושלשה לילות ולא היו מתים?! אלא היו מפסיקין מבעוד יום.
ומבאר הריב"ש (סימן תטז) שהכונה שלא צמו ג' צומות רצופים אלא בלתי רצופות כגון ב' ה' וב',
אלא שבכל אחד הפסיקו מבעוד יום כמו ביוה"כ ולכן אמר "לילה ויום".
ומוסיף הריב"ש שם שמדברי הבבלי מוכח דפליג וסובר שצמו ג' ימים רצופים, דהרי בגמ' ביבמות
(קכא, ב) שאלו מאי מעשה נסים, אילימא דלא אכיל ולא שתי כלומר שעמד ג' ימים בלא אכילה ולא
שתיה, והכתיב "וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום" דאלמא שאפשר לאדם לעמוד שלשה ימים בלא
אכילה ובלא שתיה ואין זה נס כו'. ומבואר דהבבלי סבור שצמו ג' ימים רצופים ויכול האדם לעמוד
בזה ולא למות. והע"ע בחת"ס (שו"ת יו"ד ח"ב סימן קצ).
שבת שלום
י. א.