בע"ה
"הכת הידועה" – האם היא הציונות?
רשימה לפרשת "וירא"
מאה שנה להצהרת בלפור
האדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין מסוכוצ'וב (תרט"ז-תרפ"ו, 1855-1926) היה בנו של ה"אבני נזר" ונכדו של הרבי מקוצק.
לאחר פטירתו נדפסו דברי תורתו בסדרת ספרי "שם משמואל" על התורה והמועדים.
בחלק השני, ספר שמות עמ' מח, מופיע ציטוט מר' שמחה בונים מפשיסחא ובתוספת אקטואלית מהאדמו"ר "שם משמואל" על "הכת הידועה".
כך אמר הרבי מפשסיחא: "שבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו, הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל [=רחמנא ליצלן (ה' יצילנו)] עכ"ד [=עד כאן דבריו]. אלא יסבול את הגלות בהתנשאות הנפש, היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות, ובזה נזכה לפאר תחת אפר בב"א [במהרה בימינו אמן]".
הפנה אותי לפסקה זאת, ידידי הרב אליעזר בן פורת, איש שלבו ומחשבתו בארץ ישראל, ושאלני: לאיזו "כת ידועה" מתכוון האדמו"ר זצ"ל בדבריו אלו?
בתשובתי אליו כתבתי: עיינתי ב"שם משמואל". גם ראיתי שיש, בקצה המחנה, שרצו לפרש דבריו כנגד הציונות. נראה לי שטעות בידם כי הרב שמואל היה מגדולי חובבי יושבי הארץ ותומכיה. על דרך ההשערה ייתכן שמדובר בקבוצות שהתארגנו להגנה עצמית בעקבות הפרעות. ראה נא כאן מאמר בנושא.
דוגמא לניסיון לפרש את דבריו של ה"שם משמואל" על הכת הידועה כציונות, ישנו בקונטרס שמעו דבר ד', שנדפס בעילום שם בשנת תשס"ו (2006).
אף הוא החזיק עמי וענה לי:
הסברך לקטע ב"שם משמואל" מסתבר. דרך אגב, בנו של האדמו"ר הרב שמואל זצ"ל, הרב חנוך הניך זצ"ל שכהן כאדמו"ר אחרי פטירת אחיו ר' דוד זצ"ל בגטו ווארשא, היה עובד בקרן הקיימת, וערך את הירחון "ההד", עד אשר לקח ר' בנימין את העריכה. כל זה מורה שמורשת חסידית זו היתה לה גישה חיובית מאד לציון ושאפה לקרב את כל החרדים לרעיון הציוני, אשר לשם כך נוסד "ההד".
לקריאת פרק בנידון מספר "מראה הדשא", שחיבר בנם ונכדם הרב אהרן ישראל בורנשטיין (ירושלים, תשס"ד 2004), ראו נא כאן.
יש לציין שכותבי תולדות ה"אבני נזר" ובנו ה"שם משמואל" מציינים, כי חיבת הארץ ויישובה על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות היו יקרות וחשובות להם, אך ה"אבני נזר" התנגד לציונות ההרצליאנית.
האם השתנתה עמדתו של ה"שם משמואל" ביחס לציונות לאחר הצהרת בלפור ?
ראו נא המסופר אודותיו ב"ספרי חסידים" של הרב זווין:
ראוי לשים לב כי דרשה זו היא משנת תרע"ז 1917 (ותודה לצוריאל שהעיר זאת בתגובה המפורטת לקמן). זמן קצר אחרי פרסום הצהרת בלפור.
האם יש לכם הסבר מי היא אותה "הכת הידועה", אליה כיוון ה"שם משמואל" ?
שבת שלום
אבישי
———————-
תגובות:
1.
ר' יוסף לייכטר, איש הספריה הלאומית:
לר' אבישי שלום וברכה
ה'שם משמואל' אהב את ארץ ישראל, אך התנגד נמרצות לציונות ולמזרחי.
ראה הכרוז שפירסם נגד חתנו, שהיה פעיל במזרחי.
2.
ר' צוריאל חלמיש, איש עשהאל אשר בדרום הר חברון :
הרב אבישי, תודה רבה על הטור מהיום.
1. על כל עניין הצהרת בלפור, יכול כת"ר להפנות למאמרו של י' קראוס, 'התגובות
התיאולוגיות על הצהרת בלפור' (ברשת). שם, עמ' 6-7, כותב ביחס לאדמו"ר ר' שמואל
הנידון:
בנו, ר' שמואל (תרט"ו-תרפ"ו, 1133-1199), ממשיך השושלת לבית סוכוטשוב לא היה
בין התומכים הנלהבים של התנועה הציונית ההרצלינית, כפי שהוא מעיד על עצמו.
נראה שהסיבה לכך נעוצה במחלוקת הקוטבית, שהתעצמה אחר הקונגרסים הראשונים, בין
גדולי ישראל באשר לתנועה הציונית ההרצלינית, הממוסדת בהסתדרות הציונית
ר' שמואל, כאביו, סבר ששלוש השבועות אינן מהוות מחסום המונע את בנין ארץ
ישראל. אולם אופיה החילוני של התנועה הציונית גרם לו להסתייג מהמפעל הציוני,
אף שפעילותה הדיפלומטית של התנועה הציונית היתה הגשמת שאיפתו של אביו, כמובא
בתשובתו לעיל. מבוכה זו, העלתה אצלו ספק מהו אכן רצון ה', והאם אכן הגיע העת
של "עד שתחפץ". מחד גיסא, הוא היה עד לנסיבות מדיניות המאפשרות שיבה של עם
ישראל לארצו, משאת נפשם של יהודים אלפי שנים, ומאידך גיסא "לבושו" החילוני של
מהלך מדיני זה, מורה לכאורה שאין זה רצון ה'. מבוכה זו, גרמה להפסקת פעילותו
של ר' שמואל בקניית אדמות המכונה אצלו "מכשולים על כל צעד", בארץ ישראל.
יחסו האמביוולנטי של ר' שמואל, לפעילות אקטיבית שמטרתה רכישת אדמות בארץ
ישראל, שנבע מהספק המכרסם, מהו רצון ההשגחה העליונה בשעה זו, הותר על ידי
הצהרת בלפור ותוצאותיה המדיניות. כך מעיד עליו כותב תולדותיו:
בעת שרעשה הארץ מקול השמועה שעלה זכרוננו לטובה על שולחן ממלכות הארץ, והבטחה
ניתנה לנו ממלכות ענגלאנד לבחור את ארצנו הקדושה, אז קרא מרן הקדוש לבית איזה
עסקנים חרוצים… ואמר אליהם: כל זמן שלא ראינו אות הוכחה מן השמים שחפץ בנו
ה', ואדרבה עוד פגשנו מכשולים על כל צעד בענין זה, על כן גם אנחנו לא דחקנו את
השעה לעשות הכנות במידה מרובה בדבר ממשי לטובת הישוב של נחלתנו וארצנו הקדושה,
אבל עתה שנתקיים בו מה שכתוב "קול דודי דופק פתחי לי" וגו' ונתן בלב ממלכות
לבחור לנו את ארצנו הק', וכמו שנמצא לקצת הראשונים ז"ל שכמו בבית שני נפקדו
ישראל על ידי כורש מלך פרס שהעביר קול בכל מלכותו מי בכם בכל מלכותו מי בכם
מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל וגו' כך תהיה תחילת הגאולה העתידה שהשי"ת יתן בלב
ממלכות הארץ לבחור לנו את נחלתנו. ע"כ חוב קדוש מוטל עלינו להתעורר ולהכין את
לבבנו אליו יתברך שמו, ולעשות גם אנחנו מצידנו כפי יכולתנו בחומר וברוח והגיע
העת לגשת אל המלאכה להרבות הישוב בארצנו על פי רוח התורה והמצוה.
ראה אהוד לוז, *מקבילים נפגשים*, עם עובד, תל אביב, תשמ"ה, עמ' 919-911
,י' שלמון, "התנגדות החרדים לציונות 24 בתקופת הרצל",* דת וציונות – עימותים
ראשונים*, הספריה הציונית, ירושלים, תש"ן, עמ' 314-339.
צבי יהודה מאמלק, *אביר הרועים*, קאליש, תרצ"ה, עמ' קו-קז. ראה הערתו של
מנדל פייקאז' באשר לעמדתו של ר' שמואל והאם ניתן לסמוך על עדות ביוגראפית, *חסידות
פולין – בין שתי המלחמות ובגזרות ת"ש – תש"ה*, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ן,
עמ' 238.
2. נדמה לי שלא הודגשה בדבריך העובדה שהדרשה נאמרה שנה *לפני* הצהרת בלפור –
בפרשת שמות תרע"ז. כדאי אפוא לציין כי דברי השמ"ש הובאו גם בספרו של פייקאז
שהזכיר קראוס בהע' 25 לעיל, בעמ' 270, ושם ביאר אותם פייקאז כהנחייה להתנהלות
נכונה אל מול האסונות שעבר עם ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה, ולפיכך אפשר
לשער שהדברים מתייחסים לקבוצות שרצו לקחת חלק במלחמת העולם בדרך כל שהיא (וגם
אם מדובר בקבוצות ציוניות, הרי שעל עצם הציונות – עליה לארץ ישראל – לא באה
ביקורת, אלא על פעולות מסויימות הנוגעות לניסיון להסיר את ה'כניעה וסבלות
הגלות' דווקא).
בברכה רבה
צוריאל
3.
ר' ישכר דוד קלויזנר, נכד ה'אם הבנים שמחה' הי"ד
לכבוד הרב אבישי אלבוים שליט"א
מנהל ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
שלום וברכה.
הרב אליהו קאופמן כותב: "הציונות חיה, נושמת חזק ובמיוחד בועטת. לפני למעלה ממאה שנה חלם הרצל על הקמת מדינה מערבית לאלה שחפצו להתבולל באירופה. אך הנוכרים, משום מה, לא קיבלו אותם. הרצל חלם ודיבר על עם יהודי חדש ומנותק ממורשתו עם תרבות נוכרית שתקנה לו כרטיס כניסה לכל מקום בעולם שם ירצה העם החדש להתנחל. להרצל לא היה איכפת היכן יתנחל, ובטח שהוא לא ראה ממטר את הילידים האומללים שייאלצו לשלם את מחיר ההתנחלות שלו, בין אם יהיו אלה כושים אפריקאים באוגנדה, אינדיאנים ב"ערבות הפמפס" בארגנטינה, הבדואים של אל עריש או אלה שלבסוף שילמו את חלומו: הערבים הפלסטינים בני ה"ארץ המובטחת". הרצל אמנם הלך לעולמו לא מעט זמן לאחר שחלומו החל להתגלגל וקיבל תאוצה ב-1917(הכיבוש הבריטי) , אך החלום הזה החל להתגשם, מעשית, לפני 62 שנה ומאז הפך לחלום בלהות עבור עם אחר.
"מאז 1948 בונים בארץ ישראל "עם חדש". המדינה הציונית הפכה, לדעת רבים, למטרה בפני עצמה, אך ישנה גם דעה הפוכה הגורסת כי המדינה הציונית איננה אלא אמצעי להגשים מטרה אחרת: עם חדש, תרבות חדשה והכל בקושאן המערב – ללמד את המזרח "תרבות מהי". ישראל מתקראת "הדמוקרטיה היחידה במזה"ת". אינני יודע עד כמה המדינות במזה"ת הן אמנם דמוקרטיות. אך ישראל היא כנראה האחרונה שבהן הראויה לשאת תואר דמוקרטי כלשהו".
לכת הזאת בדיוק כיוון ה"שם משמואל" – ב"הכת הידועה"!
ימחול מר, אולם הסברו אינו מתקבל על הדעת כלל, וכי לאותם קבוצות של הגנה עצמית יקרא 'הכת הידועה' וכו', הלא ודאי שנראה מדבריו כי הוא מדבר אודות איזו תנועה שיש בה איזה כח וכדו', והסברא נותנת כי לציונות כוונתו.
השבתי לו:
בע"ה
(הכותב: ס.)
שלום וברכה,
לגופו של דבר, אין לי כל ספק שהדברים כן מכוונים אל הציונות.
"הכת הידועה" בהא הידיעה, חייב להיות תנועה, משהו גדול וידוע, ולא ארגונים מקומיים.
התנועה היחידה, עד כמה שידוע לי, שביקשה להשים קץ לגלות, היתה הציונות.
(אולי התאריך יבהיר אם בכלל אפשרי שכוונתו לארגונים שהצעת, כי בתרע"ז היו כולם בעיצומה של המלחמה העולמית הראשונה, תחת משטר צבאי של הגרמנים כמדומני, ולכאורה לא היה אז מקום לארגונים כאלו ואחרים).
הראיות על חיבת ארץ ישראל בבית סוכטשוב אינם סותרים את טענתו על אלו שאינם מקבלים את גזירת הגלות.
גם אלו שמתנגדים לקיצור הגלות, אין כל סיבה שלא יאהבו את הארץ הקדושה וישאפו או יעודדו לעלות אליה ולבנותה. אך מבלי לנקוט בפעולות לקיצור הגלות.
דהיינו רק במידה שהדבר מתאפשר מבלי לעלות בחומה. והדברים ידועים.
הויכוח כאן הוא לא על ארץ ישראל, אלא על אלו שאינם מסכימים לקבל את גזירת הגלות.
השבתי לו:
הרב אליעזר בן פורת
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
עד כמה שידוע לי יש תשובה באבנ"ז אליו ולא רצה ה'אבני נזר' לכתוב את שמו בגלל הציונות , רק כתב לרב אחד.
לא האבנ"ז השמיט אלא בנו רבי שמואל שהוציא את הספר לאור אחרי פטירתו, והשמיטו את הציונים כמו הרב יהודה לייב קובלסקי ועוד.
אף אני באמתחתי סיפור על יחסו של האבני נזר לציונות המתאים לנאמר על יחסו השלילי לתנועה הציונית ויחסו החיובי לשיבת ציון. את הסיפור שמעתי באוזני מכלי ראשון סבא רבא שלי שנפגש עם האבני נזר בעצמו. אביו, רבי יהודה לייב קובלסקי היה מגדולי תלמידיו (הרב טכורש, תלמידו של הרב קובלסקי בישיבתו בעיר וולוצלווק העיד כי האבני נזר קראו "ארון הספרים שלי") וכאשר תמך בציונות והקים את המזרחי עם ידידו הרב ריינס הרחיקו מעל פניו ושוב לא הסכים עוד לראותו. הרב קובלסקי הצטער מאד אך נשאר בדעתו הציונית. עם זאת כאשר בנו, ר' חיים נפחא סבא רבא שלי רצה לעלות לארץ ישראל שלחו אביו לאבני נזר וזה עודד אותו לעלות ובירכו באריכות ימים (וכך זכיתי לראותו ולשמוע הסיפור מפיו…)
שלום
גם האדמו"ר רח"ה זצ"ל לא היה שותף בפעילות של המזרחי בארץ (מלבד מה שעבד לפרנסתו בירחון ההד) למרות שגיסו האדמו"ר החלוץ היה מגדולי תנועת המזרחי בארץ (ואף במהלך השנים התנתק מהם -פרט זה טעון בירור נוסף יש ספר בנושא אינני זוכר את שמו).
מעולם לא קרא להצביע לתנועת המזרחי ואף ר' אליהו מאזור שהיה מראשי חסידי סוכטשוב בארץ כיהן כח"כ לא מתנועת המזרחי. אין שום איזכור בדברי תורתו לתנועת הציונות אלא לחידוש היישוב בכלל. אם כי יש לציין שהוא לא התנגד בפומבי לתנועת המזרחי ואף בנו היה בתנועת המזרחי. ככל הידוע לי שלל את ההתגייסות לצה"ל ובוודאי שלא ראה בה חובה.
אמת, למרות שהיו באים אליו נסיעות בעיקר לחגים בנים של חשובי תלמידי האבנ"ז והשמ"ש, אשר הם היו במזרחי, הוא אף פעם לא הכריז או חתם להצביע למזרחי, אבל גם לא לאגו"י.
הסיפור אודות האבני נזר, השם משמואל, החסיד י.מ.א והשיריים מתחת לשולחן (ש. מור לעיל) אינו מדוייק.
סבא רבה של אשתי, ר' יצחק יעקב ארליך מזבירצ'ה, מחסידי סוחצ'וב, בן דוד של האבני נזר, כתב לעת זיקנתו, בבני ברק את סיפור חייו המרתק. בן היתר הוא מקדיש פרק לתגובת האבני נזר והשם משמואל לקשריו עם הציונות..
הוא מספר שבשבועות תרנ"ח או תרנ"ט (1898או 99) הוא בא לסוחצ'וב, וכדי שיוכל לעקוב אחרי המתרחש ולשמוע את אשר מדובר בשולחנו של האבני נזר, הוא רבץ מתחת לשולחן הקודש, אצל רגליו של האדמו"ר. והוא שומע איך האדמור פונה אל אחד החסידים, רב בטבריה, שבא לבקש את משפחתו בוורשא, ומתפתח דו שיח הבא:
" ברל – המתגעגע אתה לארץ ישראל האין לך ישיבת חוץ לארץ למעמסה?"
ואז הוא פונה אל בנו, השם משמואל: "שמעתי כי כבר יכולים לנסוע לארץ ישראל וכי שלטון התוגר אינו מוחה בפני כל איש הרוצה לגור בארץ"
ושם משמואל עונה לאביו: " לא, זה איננו נכון ר', הציונים הוציאו הקול הזה כדי להשביח מקחם"
האדמור המשיך לשאול את בנו על הציונים וזה אמר: " לא אוכל לאמר לאבי כך וכך, כי איני יודע, אבל מתחת לשלחן שוכב איטשע מזבירצ'ה, הוא הנהו ציוני"
המספר נתקף חרדה גדולה, אבל אז ממש באותו רגעהניף אדמו"ר את המפהושאל טותו בקול אהבה גלוייה וידידותית "איטשה, ביסט א ציוניסט" והוא ענה" איכ האב געמיינט ס'איז גיט". ואז שמעו אזניו "עי".
והאדמור הוריד את המפה והושיט לו מעט יין וחתיכת חלה משולחנו הטהור.
בעקבות ה"עי" ר' איצ'ה יעקב ארליך הפסיק להיות פעיל כציוני, אולם המשיך להעריץ את הרצל. הוא עלה לארץ בין שתי מלחמות עולם וכן רוב בניו. רוב צאצאיו חיים בארץ
אני לא יודע למי התכוון השם משמואל בכינוי הכת הידועה, אבל אותם דברים כותב ר' אלחנן וואסערמאן על תנועת הציונות.
בספרו עיקבתא דמשיחא פרק הרועים אות ו
ה"חפץ חיים"" ז"ל (בשם הגרי"צ בן בעל נפש החיים ז"ל) פרש את המימרא "פני הדור כפני הכלב" בדרך אחרת. מטבעו של הכלב, שאם סוקלים אותו באבן, מיד הוא מתנפל על האבן לנשכה. בשעה שקם על ישראל איזשהו "המן" יש לדעת, כי הוא אינו אלא מקל השלוח מן השמים לחבוט בנו, וכדברי הכתוב: הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי (ישעיה י ה). אין שום טעם להלחם עם המקל, בי כלום חסרים מקלות בשמים. "הרבה שלוחים למקום", יש לנקוט באמצעים שמהשמים ימנעו מלהקים "מקלות" עלינו. אולם בימי העקבתא דמשיחא תהיה הדעת נעדרת, וככלב שוטה ירוצו לנשוך את המקל. מנהיגנו החדשים הכריזו מלחמה על ממלכות אדירות. מה כוחנו, מה גבורתנו? רק לירות מאמרים בעתונים היהודיים. והתוצאה מה היא? מבעירים רק את חרונם וזעמם של הנחשים עלינו. המנהיגים רואים רק את המקל ומסרבים להכיר את המכה במקל, וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ (ישעיה ט יב).
לדעתי כוונת ר' שמחה בונם מפשיסחה לכת שבתי צבי שרצתה לזרז את הגאולה… גם אם הכת כבר לא היתה קיימת כמעט בימיו, עדין פחדו מהשפעותיה. כת שבתי צבי כונתה פעמים רבות "הכת הידועה", גם לאחר דעיכתה.
לכבוד הרב אבישי,
אם ה"שם משמואל" כותב 'הכת הידועה', אזי ברור שזה צריך להיות כת מפורסמת וידועה,
אם כן נשאלת השאלה, איזה כת מע"כ מכיר שהיה כת ידועה מהקבוצות שיצאו להגן מהפרעות בארץ???
ידוע הסיפור עם ר' י.מ.א. מתלמידי האבנ"ז אשר היה בטיש של האבנ"ז מתחת השולחן והאבנ"ז עמד להוריד לו שריים, מיד השמ"ש רמז לאביו לעצור, ואמר הוא נהיה ציוני.
איך אפשר כאן לסלף את הדברים ? לפני הרבי רח"ה מבית וגן היה בפולין אחיו שהיה מראשי אגודת ישראל,
היו לשמ"ש מעל 20 ילדים ולא כולם הלכו בדרכו.
השמ"ש כתב מכתב חריף לקהילה אשר חתנו עמד לדרוש שם בעד הציונות (אין כרגע את המכתב ת"י) אבל כתב להם שהוא לא מגיע בשליחות שלו.
ישר כח על הנקודה המעניינת. רציתי להעיר כי בתקופה שבין מלחמות העולם המציאות ביחס לארץ ישראל בחוגי האגודה הייתה מורכבת. יש מימד אנכרוניסטי בהצגת המחלוקת בין האגודה לתנועה הציונית כדיכוטומיה טוטלית. בחוגי האגודה היה מנעד של דעות והיו חוגים שראו בעבודת ארץ ישראל מימד חשוב וחיובי לעתיד האורתודוכסיה. ההתנגדות לחילוניות של התנועה הציונית לא הביאה בהכרח להתנגדות לישוב ארץ ישראל.
פנינה. תודה רבה עבור השיתוף