בע"ה, ערב ראש השנה תשפ"ב
תשובה, תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.
לפני שנים קראתי בזכרונותיו של רופא, שחי בירושלים לפני מאה וחמישים שנה, על זקן ירושלמי שצם ששה ימים רצופים – מראשון עד ששי – והתפעלתי מאד.
מתוך: ד"ר ברנהרד נוימן. עיר הקודש ויושבי בה. ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ט 1949 עמ' מ-מא.
לאחרונה הגיעה לספריה חוברת זכרון לר' שלמה פנחס חפוטא זצ"ל, בנו בכורו של הרב אברהם חפוטא שליט"א ראש ישיבת הרמב"ם.
והנה בהספדו של האבא על קברו של בנו מופיעים דברים דומים, פלאי פלאות.
"… פעם אחת הוא לא אוכל. מה יש לך? מתברר שהוא קיבל על עצמו תענית של שבוע, ממוצאי שבת עד ערב שבת, לא אכל ולא שתה. אני פחדתי עליו שהוא לא יחזיק מעמד, תענית שבוע ימים, היה בעל כוחות אדירים".
ובדבריו בסוף השבעה עוד הוסיף על כך:
"… והתחילו לספר עליו, ואני נדהם. מה… אבא לא יודע? – לא ידעתי כלום מזה, דוגמא שאני תפסתי אותו פעם בבחרותו, שהוא צם ממוצאי שבת עד כניסת השבת, זה צום ידוע לצדיקים, אבל צריך לזה כוחות אדירים, לא לאכול ולא לשתות שבוע ימים, זה היה באמצע שבוע והבן שלי הוא חלוש, אמרתי לו מה אתה עושה? הוא אומר אני סתם קבלתי עלי את השבוע הזה אני לא יכול להפר את זה, אני השבוע בצום. אתה שבוע שלם בצום?! זה סכנת נפשות, הוא סיים את הצום, בשבת, אבל אני חשבתי זהו, יותר לא תפסתי אותו עוד, בא תלמיד שלמד אצלי אדם נאמן, שלמד אצלי בישיבה, והוא היה איתו בקשרים, אז הוא אמר לי שהוא יודע שבכל חודש אלול היה עושה את התענית הזאת והוא הרגיש בו, והיה מבקש אותו אל תגלה לאף אחד, אני מבקש ממך שאף אחד לא ידע. אמרתי לו עשה את זה עוד פעמים? אמר לי כן, בחודש אלול היה עושה פעם אחת".
אמרתי, נחזר אחר מקור צומות מיוחדים אלו ומי נהגו בצומות אלו?
בשו"ת אדרת תפארת חלק ששי (ירושלים תשע"ג 2013), שחברו ר' אברהם דורי, מצאתי את שחפשתי. רשימת מקורות עניפה על צומות ארוכים כאלו. מהם עולה כי המקור לצום זה הוא בספר הידוע "חמדת ימים" (חמ"י), ספר המכיל הנהגות קבליות.
אנחנו חלושי הכח נאזור חיילים לצום יום אחד, בראותנו את גבורי הכח, הצמים שבוע שלם!
זכרון ילדות. ב"מחזור רבא" הישן הוסיפו פירוש לנאמר בצעקה בסוף תפילת "ונתנה תוקף": "תשובה ותפילה וצדקה- מעבירין את רוע הגזרה". מעל כל מילה נכתב פירושה: תשובה=צום, תפילה=קול, צדקה=ממון.
סכום האותיות (גימטריה) של צום/קול/ממון שווה. בכל מילה סכומה הוא 136.
וסכומם של שלשת המילים ביחד = (136*3) 408, שהיא הגימטריה של המילה זאת. "בזאת יבא אהרן אל הקודש", נקרא בתורה ביום הכיפורים, עת הכהן הגדול נכנס פעם בשנה אל קודש הקודשים.
גם אנחנו מתכוננים בזאת: בצום, בקול, ובנתינת ממון לצדקה.
יהי רצון מלפני אדון כל, שיקבלו צומותינו ותפילותינו וצדקותינו לרצון בעשרת ימי התשובה הבאים עלינו לטובה, לבשר טוב על עמנו וארצנו בשנת תשפ"ב הבאה עלינו לטובה.
כתיבה וחתימה טובה
אבישי
—————————————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
משחק "אתגר הכתר" פתוח. מחכים לכם. לפרטים כתבו אלינו:
rambaml1@gmail.com
בקשר לחידוש בסוף, שמעתי, כמדומני בשם החידה המשך לדברים – בזאת יבוא אהרן אל הקודש, עולה כאמור "צום, קול, ממון" כאמור, ועל זה נאמר – "איש בע"ר לא ידע", בע"ר עולה פעמיים 136, כלומר, הוא חושב שניתן לוותר על אחד מהחלקים של תשובה תפילה וצעקה. עליו נאמר "איש בע"ר לא ידע, וכסיל לא יבין את זא"ת".
החיד"א כמובן
שלום
על הנו"ב כתוב שהיה צם מערב שבת לערב שבת ושמע על ת"ח בעירו שרוצה לעשות כן וקרא לו וצוהו לאכול. השיב לו: אבל הרב. ענה לו כשתלמד כמוני תצום כמוני.
המקור בספר תולדות הנו"ב לי. א. קמלהר הערה בעמ' פה. ושם כתוב: כי אם יש לאל ידו לאכול כמותו אז הרשות בידו להתענות כמותו.
יעקב