בחול המועד פסח שקעתי בקריאת ספר "תמונת דם", שמצאתי בספרייתה של אמי המנוחה. הספר פרי עטו של אוריאל אופק מספר על מחלתו במחלת דם ממארת בגיל ארבעים ושבע. אוריאל אופק היה בן דור הפלמ"ח, השתתף בהגנת גוש עציון ונפל בשבי הירדני. פרסומו בא בשדה ספרות הילדים, בה פעל ויצר, ואף חקר אותה לעומק.
בכל הספר אוריאל אופק אופטימיסט חסר תקנה, לאור ניסיון החיים שלו, בו ניצל במלחמות בנס בעוד שאחרים לידו נפגעו. המינוח המלווה את הספר, על יד נעלמת ששומרת ומשגיחה עליו. כך שמו של הפרק המתאר את ביטחונו בהצלחת הניתוח: "היד שנצרה רקתי" [לקריאת הפרק, לחץ על שם הפרק], על שם השיר שכתב אחרי שניצל ממלכודת מוות בשיירות לגוש עציון.
חפשתי תיאור אחר, דתי ומאמין ולא מצאתי בכל דפי הספר… עד לפרק האחרון.
בפרק האחרון אוריאל אופק סוגר מעגל. הוא חוזר להתעמלות הבוקר השכם לחוף הים, בה פתח בפרק הראשון של הספר. הוא פוגש את ידידיו הוותיקים שם. כשהוא נשאל על ידי מיכאלי, ראש העיר לשעבר: מה שלומך? תשובתו: "ברוך אדוני יום יום".
יש סוף, רק צריך הרבה סבלנות.
כך שח לי שכני, אחרי ליל הסדר, כשאביו ממייסדי קיבוץ יפתח בצפון הארץ, התארח אצלו בחג:
לקב"ה יש הרבה סבלנות.
נציין גם שאמירה, בתו של אוריאל אופק, חוזרת בתשובה ועוסקת בכתיבה ספרותית. הוציאה ספר בשם "נפלאות הבורא". שימו לב: נפלאות הבורא ולא נפלאות הבריאה.
—————–
נקודה מקומית:
כשאוריאל אופק חזר לאיתנו הוא הסתער על עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בראשיתה של ספרות הילדים העברית. לשם כך ביקר בספריות רבות. להפתעתי, גם ספריית הרמב"ם מוזכרת ברשימת התחנות בהם ביקר לצורך מחקרו.
ומהיחיד לכלל:
שנזכה לראות את היד הגדולה, יד ה', המוליכה אותנו בימי פדות וגאולה, ולהבדיל גם בימי זעם ועברה.
שבת שלום
אבישי
(רשימה שנכתבה בין יום השואה ליום העצמאות)
————-
נספח:
ברשימת מכותבי הבלוג מנויה גם מנהלת מחלקת הספריות של תל אביב, גב' מרים פוזנר.
אני מעריך את דעתה ושמח לקבל משובים מידי שבוע על רשימתי.
להלן חילופי מכתבים בינינו, שיש בהם כדי להוסיף ולהבהיר את המסר ברשימתי.
א.
שלום אבישי,
הכתבה כתובה וערוכה מצוין, כרגיל, עם פתיח מושך. אבל –
מקווה שמצאת עניין גם בחלקי הספר שאינם מוכיחים כי אופק היה אדם מאמין…:)
שבת שלום,
אבישי,
תודה על ההתייחסות. מה שכתבת כאן שונה מהרוח שעלתה מהפוסט, לדעתי. לי ההבהרה הזו דווקא היתה חשובה, אם כי אני לא מסכימה בנוגע ל"חלל רוחני". נו, אבל זה הוויכוח הגדול בין חילונים לדתיים, ואותו לא נפוגג בהתכתבות במייל – – –
שלום עטרה
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
rambaml1@gmail.com
אפשר שהמשפט "ברוך אדוני יום יום" נקרא בחיריק תחת ה-"נ" וממילא המילה "אדוני" מכוונת לראש העיר הנזכר ולא לקב"ה.
נסתרות דרכי ה" { לקבלת עול מלכות שמים}. פשוטו כמשמעו. שבת שלום
תודה, מעניין מאוד. אבא שלי גדל בבית מפ"מניקי ואביו הפועל (והמשורר) סלד מכל ביטוי של דתיוּת… אבל הוא עצמו היה אוהב גדול של הבריות ושל העולם, סבלני וסובלני, ואולי בהשפעת אחותי גם התחיל לומר "ברוך השם" (קשה לי להאמין שאמר "ברוך אדוניי", אולי רק בחר לכתוב כך בספר). למה מפתיע שביקר גם בספריית הרמב"ם? אבא היה חוקר נלהב והיה מוכן לכתת רגליים לכל מקום שבו יש סיכוי למצוא משהו לטובת מחקריו. שוב תודה ושבת שלום, ותודה למרים פוזנר, מנהלת בית אריאלה, שהפנתה אותי לרשימה